בחיי היום יום, אנו מקבלים מתנות רבות מהסובבים אותנו ובפרט מבני המשפחה. לעיתים, מדובר במתנה בעלת ערך רב, כגון דירה, רכב או סכום כספי גבוה. לא פעם, מגיעות לבית המשפט תביעות בהן נותן המתנה מביע חרטה על הענקתה ומבקש להשיב לידיו את מתנה. לדוגמא, עקב שינוי שהתרחש במערכת היחסים בין הצדדים, הרעה במצבו הכלכלי או סיבות נוספות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, בית המשפט נדרש להכריע האם סכום כסף שהועבר לנתבעת על ידי התובעים היה בגדר הלוואה או מתנה. יודגש כי מדובר בשכנים אשר גרו זה לצד זה במשך תקופה ארוכה. על פי עובדות כתב התביעה, בין הצדדים התנהלה מערכת יחסים קרובה במשך מספר שנים. במסגרת מערכת היחסים הנ"ל, הנתבעת סייעה לתובעים בחיי היום יום והזמינה אותם לאירועים משפחתיים. בתמורה, התובעים העניקו לנתבעת ומשפחתה מתנות, תשומת לב ויחס חם. באחד מהימים, התובעת העבירה לידי הנתבעת סכום כסף בסך 50 אלף ₪. לאחר העברה זו, התגלה סכסוך בין הצדדים ששם קץ למערכת היחסים הקרובה.
טיעוני הצדדים
לטענת התובעים, העברה כספית זו הייתה בגדר הלוואה שניתנה לנתבעת עקב מצבה הכלכלי הקשה. התובעת, אשר העבירה את הכסף, טענה כי היא הבהירה לנתבעת במפורש שמדובר בהלוואה ויהיה עליה להשיב את הסכום ביום מן הימים. לשיטת התובעים, הנתק בין הצדדים התרחש לאחר מתן ההלוואה ובעקבות התנהגות לא נאותה מצד הנתבעת. מנגד, הנתבעת טענה כי סכום הכסף ניתן לה במתנה ולא עקב מצוקה כלכלית. לדידה, התובעת היא שיזמה את מתן המתנה. נטען כי הנתק בין הצדדים התרחש לאחר שהתובעת סברה שתשומת הלב שהוענקה לבן זוגה על ידי הנתבעת הייתה רבה יותר. בעקבות זאת, התובעת החלה להתרחק ולהרחיק את בעלה מהנתבעת.
דיון והכרעה
בפתח הדיון, השופט ציין כי על מנת לקבוע האם הכסף ניתן כמתנה, היה עליו לבחון האם סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968 התקיים. כלומר, האם הצדדים הסכימו כי הדבר יינתן במתנה ומסירת הכסף עצמו העבירה את החזקה לידי הנתבעת. השופט קבע כי מערכת היחסים בין הצדדים הייתה כשל משפחה. דהיינו, הנתבעת העניקה לתובעים סיוע ועזרה רבה שחרגה מיחסי שכנות רגילים. נקבע כי לא הייתה זיקה בין עזרה זו לבין העברת סכום הכסף מהתובעת לידי הנתבעת. כלומר, הכסף לא הועבר בתמורה לעזרה. בנוסף, הנתבעת לא ציפתה לקבלת דבר תמורת עזרתה.
השופט ציין כי עדות התובעת בעניין זה הייתה מלאת סתירות. לדוגמא, היא ניסתה להציג את יחסי הצדדים כפחות קרובים ממה שהם היו בפועל ואף ציינה בבית המשפט שבעת העברת הכסף, לא אמרה לנתבעת דבר אודותיו. זאת בניגוד לטענתה בכתב התביעה לפיה הובהר בפירוש שהכסף ניתן כהלוואה. כלומר, לא היה ברור האם הצדדים הסכימו שהכסף יינתן במתנה. אולם, השופט קיבל בעניין זה את גרסת הנתבעת לפיה לא נאמר דבר בעת נתינת הכסף.
בפסק הדין נקבע כי העובדה שלא נאמר דבר בעת מתן הכסף הצביעה על כך שהיה מדובר במתנה ולא הלוואה. לדידו, לו היה מדובר בהלוואה, הצדדים היו קובעים את תנאיה, מועד השבתה, תקופתה ועוד. מאחר שתנאים אלו לא נקבעו, לא היה מדובר בהלוואה. זאת ועוד, השופט קבע שהלך הרוח במועד מסירת הכסף לנתבעת הצביע על כך שהיה מדובר במתנה, ללא ציפייה לתמורה. רק לאחר מכן, משפרץ הסכסוך בין הצדדים, התובעת התחרטה על המתנה וניסתה להשיב את הכסף לידיה באמצעות הצגתו כהלוואה. אולם, השופט דחה ניסיון זה. לכן, נקבע שתנאי סעיף 2 לחוק המתנה התקיימו במקרה דנן והתביעה נדחתה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
