פקודת ביזיון בית המשפט, שהותקנה בשנת 1929, מעניקה לבית המשפט סמכות להטיל קנס או מאסר על עד שנמנע מלהשיב על שאלות במהלך חקירתו, ללא כל סיבה עניינית לכך. בנוסף, במסגרת הפקודה, לבית המשפט הוענקה סמכות להטיל קנס או מאסר על אדם, חברה, תאגיד וכל גוף אחר שלא מקיים צו שיפוטי. זאת על מנת לאכוף עליו את קיום הצו. דוגמא לבקשה מעין זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לכפות על המשיבים את קיום החלטת המפקחת על רישום המקרקעין. בקשה זו הוגשה מכוח סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט על ידי נציגות הבית המשותף בו למשיבים היו שתי חניות בקומת הקרקע. מדובר בפרשה אשר החלה ב-31.07.07, כאשר המשיבים התקינו בחזית אחת מהחנויות סוכך שחובר לקיר הבניין. כאשר נציגות הבניין גילתה על כך, היא שלחה לשוכרי החנות ולמשיבים מכתב במסגרתו הם הוזהרו מפני התקנת הסוכך. נציגות הבניין טענה למעשה כי משמעות הדבר הייתה שינוי ברכוש המשותף, בניגוד לתקנון. למרות המכתב, הסוכך הותקן ונעשה בו שימוש תדיר. לכן, הנציגות פנתה למפקחת על רישום המקרקעין שהורתה על השארת הסוכך סגור בכל עת ואסרה על שימוש בו. אולם, צו זה הופר. לכן, הוגשה הבקשה דנן.
טיעוני הצדדים
לטענת המבקשים, המשיבים הפרו את הצו ופתחו את הסוכך במועדים שונים. לראיה, המשיבים צירפו תמונות אבטחה בהם הסוכך נראה פתוח. מנגד, המשיבים טענו כי השוכרים של החנות הם שפתחו את הסוכך והתקינו אותו בניגוד למכתב. לדידם, לא היה קיים קשר עסקי או חברתי בינם לבין השוכרים. משכך, לא היה מקום להטיל עליהם אחריות בגין מעשי השוכרים.
דיון והחלטה - האם הפרת הצו עלתה כדי ביזיון בית המשפט?
בפתח הדיון, השופטת דנה בתנאי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט. היא ציינה שסעיף זה מאפשר לבית המשפט לחייב כל אדם לציית לצו שניתן בעניינו, באמצעות הטלת קנס או מאסר. אולם, על מנת להפעיל סעיף זה, בית המשפט נדרש לבחון האם הוראות הליך הביזיון הינן ברורות ומפורשות במידה כזו שמצדיקה את אכיפת הצו על ידי הטלת קנס או מאסר. לטענת השופטת, הצו שניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין היה בהיר וקבע בצורה מפורשת את חובתם של המשיבים להימנע מפתיחת הסוכך. אי לכך, היה ניתן לאכוף את הצו במסגרת פקודת הביזיון.
אולם, בכך לא תם ההליך. כעת, בית המשפט נדרש לבחון האם המבקשת עמדה בנטל הוכחת הפרת הצו על ידי המשיבים. השופטת ציינה כי לא הייתה מחלוקת בנוגע לעובדה שהצו הופר והסוכך נפתח לאחר מתן הוראת המפקחת. אולם, לשיטתה, המבקשת לא הוכיחה שמי מהמשיבים הוא שפתח את הסוכך. מנגד, נקבע שהמשיבים היו מודעים לכך שהסוכך נפתח. אי לכך, השופטת קבעה כי גם אם הסוכך נפתח על ידי שוכרי החנות, הרי שהמשיבים נמנעו מלהתריע בפניהם על כך שהם הפרו את צו המפקחת. בנוסף, נקבע כי המשיבים לא נקטו בהליכים שהיה בהם על מנת למנוע את הפרת הצו; לא פעלו לביטול הסכם השכירות ולא תבעו את פינוי השוכרים מהמקום. כלומר, המשיבים ישבו "בחיבוק ידיים" ונמנעו מנקיטת פעולות שונות על מנת לקיים את הצו. לסיכום, נקבע כי בכך היה על מנת להוכיח את הפרת הצו על ידי המשיבים ולחייבם לציית לו בעתיד.
בסופו של יום, הבקשה התקבלה והשופטת הורתה למשיבים לפעול על פי הצו. בנוסף, השופטת חייבה את המשיבים לשלם קנס בסך 2,500 ₪ עבור כל יום בו יפתח הסוכך, החל ממועד הדיון דנן.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
