תביעות רשלנות רפואית מוגשות לבתי המשפט בישראל חדשות לבקרים. לא פעם בתביעות אלו, הצד שהתרשל מכיר בחבותו כלפי הנפגע, אך בעלי הדין חלוקים בשאלת גובה הנזק והפיצוי בגינו. על מנת להעריך את גובה הפיצוי, הצדדים מציגים ראיות לנזק שנגרם לנפגע. זאת באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים ואמצעים נוספים. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת, אלמנה ואם לשני ילדים, נפגעה כתוצאה מהשתלה רשלנית של שתלי שיניים. ההשתלה בוצעה על ידי הנתבע, רופא שיניים, במהלך שנת 2004. נטען שטיפול השיניים בוצע בהרדמה מקומית, לאחר שהנתבע ערך סדרת בדיקות מקיפה. במהלך ההשתלה, התובעת לא דווחה על כאב חריג ורק לאחר מספר שעות, היא איבדה תחושה באזור לסת ימין.
משכך, היא פנתה לבדיקה אצל הנתבע. הלה הגיע למסקנה שהשתלים הוחדרו לתעלת העצב. אי לכך, הוא הוציאם ממקומם. התובעת הגיעה לביקורת נוספת כעבור מספר ימים. לטענת התובעת, ההשתלה גרמה לפגיעה בעצב הדנטלי התחתון בלסת ימין. הנתבע הכיר בחבותו לפיצוי התובעת בעקבות התרשלותו בעת השתלת שתלי השיניים. אולם, המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת שיעור נכותה של התובעת וגובה הפיצוי לו היא הייתה זכאית.
גובה הנזק
לשיטת התובעת, גם לאחר שהנתבע הוציא את השתלים ממקומם, היא המשיכה לחוש כאב. לדידה, היא סבלה מכאבים גם בחודש פברואר 2005, 8 חודשים לאחר ההשתלה, בעת שביקרה אצל המומחה הרפואי מטעמה. מומחה זה מצא שהתובעת סבלה מפגיעה בעצב הדנטלי, בעקבותיה נגרמה לה נכות צמיתה בשיעור של 10%. המומחה מטעם הנתבע בדק אף הוא את התובעת וקבע שלא היה מקום להכיר בנכות תפקודית שנגרמה לאחרונה. לאחר שהשופט שמע את חוות דעת המומחים, הוא קבע שלא היה מקום לכמת את נכותה הרפואית של התובעת. זאת מאחר שלא היה מדובר בנכות תפקודית. כלומר, חוות דעת המומחה מטעם התובעת נדחתה. עם זאת, השופט פסק שלתובעת קמה זכאות לפיצוי בגין כאב וסבל בעקבות פגיעתה.
נזק לא ממוני
על מנת להעריך את גובה פיצוי זה, השופט נדרש לאמוד את שיעור הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת. לשיטתו, היה מדובר באלמנה וניכר היה שמראה החיצוני היה חשוב לה. עם זאת, השופט ציין שבעת חקירת התובעת, הוא התקשה להבחין בפגמים חיצוניים להם האחרונה טענה. למשל, עיוות בפנים במהלך צחוק ושיחה. מצד שני, השופט קבע שלא הייתה מחלוקת שהתובעת אכן סבלה מירידה בתחושה בלסת ימין בעקבות ההשתלה. לאור האמור לעיל, השופט החליט לפצות את התובעת בסכום של 50 אלף ₪, בגין הנזק הלא ממוני.
באשר לתביעת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות, השופט דחה אותה. לפסיקתו, התובעת לא הציגה ראיות להוכחת זכאותה לפיצוי זה. לא זו אף זו, לאור הטיפול הרשלני, הנתבע פטר את התובעת מתשלום בגין ההשתלה. השופט קבע שלא היה זה צודק לחייב את הנתבע בגין טיפול חליפי לאחר שפטר את התובעת מהתשלום בגין הטיפול המקורי שניתן. בסופו של דבר, התביעה התקבלה אך הנתבע חויב בתשלום רק בגין ראש הנזק של כאב וסבל. כלומר, נזק לא ממוני.
.jpg)
