ככלל, פסק דין שניתן במדינה זרה כנגד אדם השוהה בישראל, לא ייאכף על ידי בתי המשפט בארץ מבלי שהוגשה בקשה מפורשת לכך. במסגרת בקשה זו, המבקש צריך להוכיח בפני בית המשפט את קיומם של מספר תנאי סף. הלכה למעשה, קבלת הבקשה מהווה אישור לקליטת פסק החוץ בדין הישראלי. דוגמא לבקשה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום בוררות

פורום גביית חובות

פורום התנגדות לביצוע שטר

פורום הוצאה לפועל


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להכריז על פסק דין שניתן בארצות הברית, כבר-אכיפה בארץ. על פי עובדות הבקשה, פסק הדין ניתן לטובת המבקש וכנגד המשיבים, על ידי בית המשפט הפדראלי בקליפורניה. במסגרתו, בית המשפט האמריקני אישר פסק בוררות בין הצדדים בו חויבו המשיבים בתשלום 10,914,731 דולר כפיצוי למבקש. פיצוי זה נפסק לטובת המבקש לאחר שהמשיבים, אשר מונו לאחראים על ניהול כספי החברה בבעלותו, עשו שימוש שלא כדין בכספים וניצלו אותם לטובתם האישית (תוך גרימת נזקים קשים למבקש ולחברה). המבקש טען כי למרות שהוא נמצא זכאי לפיצוי, המשיבים לא קיימו את פסק הדין. לאחר שהמבקש גילה כי אלו חיו בישראל והחזיקו נכסים במדינה, הוגשה הבקשה דנן.


טיעוני הצדדים


לטענת המבקש, פסק הדין עמד בתנאים לאכיפתו כפסק חוץ, כפי שנקבעו בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח – 1958: לשיטתו, פסק החוץ ניתן על ידי בית משפט מוסמך בחו"ל. הלכה למעשה, פסק החוץ אישר את ההחלטה שהתקבלה בהליך הבוררות, אליו הצדדים היו כפופים. בנוסף, המבקש הוסיף כי פסק החוץ היה סופי ולא ניתן היה לערער עליו. לטענת המבקש, מאחר והחיוב בפסק החוץ היה כספי, הוא היה ניתן למימוש ואכיפה בישראל ואף היה בר ביצוע בארצות הברית. בנוסף, הפסק התבסס על תשתית ראייתית מהימנה ולא פגע בתקנת הציבור. כלומר, המבקש טען כי כל תנאי סעיף 3 לחוק התקיימו.


מנגד, המשיבים טענו כי עמדו להם הגנות שונות מפני אכיפת פסק החוץ. ראשית, נטען כי פסק הבוררות ניתן על ידי בית משפט שלא היה מוסמך לתיתו על פי כללי הדין בישראל. לפי כללים אלו, ניתן לאכוף פסק חוץ מקום בו בעת פתיחת ההליך המשפטי, הנתבע התגורר באופן קבוע במדינה שבה ניתן הפסק. לחלופין, הנתבע הסכים לסמכות השיפוט של הערכאה שנתנה את פסק החוץ. מאחר שבמקרה דנן המשיבים התגוררו בישראל בעת ההליכים המשפטיים, ומאחר שהם מעולם לא הסכימו לסמכות בית המשפט הפדראלי, לא היה ניתן לאכוף את פסק החוץ. המשיבים הוסיפו וטענו כי ההגנה השנייה שעמדה להם הייתה שלא ניתנה להם זכות טיעון במסגרת הליכי הבוררות ואישור ההחלטה. דהיינו, לטענתם, נפל פגם בהליך ולא היה מקום לאכוף את הפסק.


דיון והחלטה - פסק הדין ייאכף


בפתח דבריו, השופט ציין שהמסגרת הנורמטיבית לדיון הייתה חוק אכיפת פסקי חוץ. במסגרת חוק זה, נקבעו מספר תנאים מצטברים לאכיפת פסק חוץ שהוכחתם הייתה על מבקש האכיפה. במקרה זה, נקבע כי המבקש הוכיח את התקיימות התנאים באמצעות תצהירים וחוות דעת מומחים. כלומר, השופט קבע שמערכת בתי המשפט בקליפורניה הייתה מוסמכת לדון בסכסוך בין הצדדים ולאשר את הליך הבוררות, זאת גם אם המשיבים לא שהו במדינה באותה עת.

 

בנוסף, לא הייתה מחלוקת כי הפסק היה סופי וחלוט, ולא היה ניתן לערער עליו. יתרה מזאת, השופט קבע שהחיוב שבפסק ניתן היה לאכיפה על פי דיני מדינת ישראל, באמצעות רשות ההוצאה לפועל. זאת מאחר שהיה מדובר על חיוב כספי. כמו כן, מאחר שבית המשפט הפדראלי אישר את הפסק, הוא היה בר אכיפה גם בארצות הברית. כלומר, השופט קבע כי כל התנאים התקיימו ולכן היה ראוי להורות על אכיפת הפסק. עם זאת, המשיבים הציגו מספר הגנות מפני אכיפתו והשופט נדרש לבחון גם אותן.

 

בפסק הדין נקבע כי המשיבים היו מודעים להליך המשפטי שהתנהל נגדם וניתנה להם הזדמנות לטעון כנגד. אולם, הם ויתרו על זכות זו ואף לא הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות בטענה להיעדר הגנה. לנוכח התנהלות זו, השופט קבע שלא היה להם להלין אלא על עצמם. בנוסף, נקבע כי בית המשפט הפדראלי היה בעל סמכות לדון בעניין ולאשר את פסק הבוררות, למרות שהמשיבים לא נכחו במקום. כלומר, למשיבים לא קמה הגנה מפני אכיפת פסק החוץ ובסופו של דבר, הבקשה התקבלה.