בעשורים האחרונים, קיבוצים רבים החלו בתהליכי הפרטה. כלומר, העברת שירותים שבעבר ניתנו על ידי הקיבוץ, לגורם חיצוני. למשל, אם בעבר הופעלה בתוך הקיבוץ מספרה שהייתה מיועדת לחברים בלבד, והם לא נדרשו לשלם עבור השירות, לאחר ההפרטה עליהם לקבוע תור ולהעניק תמורה לספר שעובד במקום. פעמים רבות, תהליכי הפרטה אלו מעוררים התנגדות בקרב חברי הקיבוץ עצמם. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, בית המשפט נדרש להכריע בעניין ההפרטה בקיבוץ משמרות. על פי עובדות כתב התביעה, התובע, חבר קיבוץ שביקש לעצור את הפרטת קיבוצו, פנה לבית המשפט במטרה שיצהיר על בטלות החלטת החברים בעניין ההפרטה, בשל חוסר סמכות לקבלן. ההחלטות נשוא התביעה דנן התקבלו במהלך חודשי פברואר ונובמבר בשנת 2001, בעקבות המשבר הכלכלי והחברתי אשר פקד את הקיבוץ בשנים שלפני כן.
במסגרת ההחלטות, חברי הקיבוץ החליטו להפריט את רוב השירותים שסופקו על ידי הקיבוץ. בנוסף, הוחלט לחלק את השכר באופן דיפרנציאלי בהתאם להשתכרות החברים או הערכת תמורת עבודתם, תוך ניכוי מס פנימי אחיד בגובה 600 ₪. מטרת המס הייתה לאפשר את אספקת שירותי הקיבוץ שלא הופרטו לחברים. כמו כן, הוחלט לשייך את דירות הקיבוץ לחבריו ולהעניק קצבת מחייה למוגבלים ביכולתם לעבוד ולפנסיונרים. בעקבות החלטה זו, התובע הפסיק לקבל מהקיבוץ תקציב, לרבות המזונות אותם נדרש לשלם לבתו שחיה עם אמה במקום אחר.
לטענת התובע, לחברי הקיבוץ לא הייתה זכות משפטית ומוסרית לקבל החלטות שפגעו בזכויותיו בצורה זו. לכן, לא היה ראוי לאכוף החלטות אלו. זאת במיוחד משום שהן הביאו לפגיעה בזכויות קנייניות של התובע, שנצברו לאורך השנים. עיקר טענותיו של התובע הופנו נגד ההחלטה לחלק את השכר באופן דיפרנציאלי. לא זו אף זו, מאחר שהלה לא שילם את המס הפנימי, הוא צבר חוב לקיבוץ בשיעור של 100 אלף ₪. מנגד, הקיבוץ טען שקבלת ההחלטות הייתה תקינה.
החלטה
השופטת קבעה כי החלטות חברי הקיבוץ התקבלו בהתאם להצעת הוועד אשר מונה לבדיקת נושא ההפרטה. אולם, בפסק הדין נקבע כי ההחלטה לא עוגנה בתקנון הקיבוץ. נקבע כי לא היה בכוחה של התנגדות התובע למנוע את שינוי התקנון בעתיד. שכן, לאור חשיבות הליך ההפרטה, לא היה מקום לדרוש הסכמה של כל חברי הקיבוץ לשינוי התקנון ולקביעת מדיניות כגון דא. חשוב להבהיר שמדיניות זו תקפה רק במקום בו מרבית חברי הקיבוץ הסכימו להליך. אולם, השופטת ציינה שקביעת הקיבוץ באשר להפרטה הייתה מנוגדת לכלל בעניין בעלות כל החברים על הקניין, כפי שנקבע בתקנון. לכן, היה על החברים לשנות את התקנון כך שיעלה בקנה אחד עם רצון הרוב וההחלטות החדשות.
כך או כך, השופטת קבעה שההחלטה על הפרטת השירותים, השכר והדיור הייתה מוצדקת בנסיבות העניין וחיונית. בנוסף, נפסק שדרך זו הייתה הרע במיעוטו ומטרתה הייתה להביא לשיפור מצבו של הקיבוץ שסבל מקשיים כלכליים וחברתיים. מאחר שהתביעה נדונה לאחר שש שנים מיום ביצוע השינוי בקיבוץ עצמו, השופטת קבעה שלא היה ראוי להורות על פעולות שיביאו להחזרת הגלגל אחורנית.
לגופו של עניין, השופטת קבעה שהקיבוץ לא היה מחויב לשלם לתובע את דמי המזונות של בתו, מאחר ששיטת תשלום השכר שונתה. גם בקשתו של התובע להצהיר על ביטול החלטות הקיבוץ לעניין ההפרטה נדחתה. כלומר, התביעה נדחתה. עם זאת, השופטת חייבה את הקיבוץ לשלם את שכר הטרחה וההוצאות המשפטיות של התובע. זאת לאור העובדה ששינוי אופי הקיבוץ לא נעשה בדרך הראויה לכך.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
