עונש מאסר בפועל לעבריין מס

עבירות מס הינן עבירות פליליות. פעמים רבות, מבצעי העבירות הם אנשים נורמטיביים שאינם בעלי עבר פלילי. עם זאת, עבירות מס הינן עבירות חמורות וזאת משום שהן מעין "שליחת יד לכספי הציבור תוך הפקת רווח אישי". אי לכך, בתי המשפט נוטים להתייחס לעבירות אלו בחומרה יתרה ולהשית על המורשעים בהן עונשים חמורים, שיהלמו את המעשה וירתיעו את כלל הציבור מפעולה דומה. לעיתים, בתי המשפט נדרשים להתחשב בנסיבות האישיות של מבצע העבירה בעת קביעת העונש. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?

פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום משפט פלילי
פורום דיני מיסים
פורום רישום פלילי

במקרה זה, נגזר דינם של נאשמים שהורשע בביצוע עבירות מס שונות. על פי עובדות כתב התביעה, הנאשמת הראשונה הייתה חברה פרטית שנרשמה כעוסק מורשה בשנת 1992 ובעת ניהול ההליך המשפטי לא הייתה פעילה. הנאשם השני היה בעל מניות בחברה ומנהלה בפועל. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הנאשמת עסקה בשיפוץ ואחזקת מבנים. בכתב האישום נטען כי החל מחודש יולי 2001 ועד לדצמבר 2002, הנאשם רשם בספרי החשבונות 18 חשבוניות מזויפות, שהסתכמו בסך של 1,408,454 ₪. זאת מבלי שנעשו עסקאות באותן חשבוניות. בנוסף, במהלך תקופה זו, הנאשם קיזזו את מס התשומות שדווח למנהל המע"מ בכ-207,493 ₪, סכום שגולם בחשבוניות הפיקטיביות. לאחר שמעשים אלו התגלו, הנאשם הודה במיוחס לו והורשע, יחד עם הנאשמת, בעבירות מס. אז, נשמעו הטיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים

לטענת התביעה, היה מקום להחמיר בעונשו של הנאשם לאור היקף החשבוניות הפיקטיביות שהאחרון רשם בספרי הנאשמת, משך התקופה בה בוצעו העבירות וסכום המס שלא שולם לרשויות – יותר מ-200 אלף ₪. בנוסף, נטען כי הנאשם לא הסיר את המחדלים, פרט לתשלום 50 אלף ₪, מתוך חוב של 485 אלף ₪. התביעה טענה כי עבירות המס הן עבירות "קשות לחשיפה, אך קלות לביצוע". לכן, בית המשפט מחויב להתייחס בחומרה למעשים ולהשית עונש מחמיר על המורשעים בהן, על מנת להרתיע את כלל הציבור. התביעה הדגישה ששיקולי החומרא במקרה זה גברו על שיקולי הקולא, שבאו לידי ביטוי בנסיבות חייו הקשות של הנאשם ומצבו הכלכלי הקשה. לבסוף, התביעה ביקשה מבית המשפט להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית, מאסר על תנאי וקנס.

מנגד, הסנגור ביקש מבית המשפט להתייחס להודאתו של הנאשם בביצוע העבירות ולחרטתו. בנוסף, הודגשו נסיבות חייו הקשות של האחרון ומצבו הכלכלי הדחוק שנבע מאירועים יוצאי דופן: נטען כי הנאשמת הייתה בעבר חברה כלכלית גדולה בתחום הבנייה, אך בניין אותו בנתה ביהוד קרס. התביעות שבאו בעקבות זאת גרמו להתמוטטות כלכלית של החברה ובפרט של הנאשם. הסנגור טען שבשל מצב זה, הנאשם פעל כפי שפעל וביצע עבירות מס. לא זו אף זו, למרות מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, הוא הצליח לגייס 50 אלף ₪ במטרה להסיר את מחדליו. לדעת הסנגור, הייתה לכך חשיבות יתרה ומשקל רב בעת גזירת העונש. לסיכום, נטען שלמרות חומרת המעשים, היה על בית המשפט להתייחס לנאשם לפנים משורת הדין ולהימנע מהשתת עונש מאסר בפועל וקנס מכביד. לכן, הסנגור ביקש מבית המשפט להסתפק בעונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

דיון והכרעה

עם פתיחת הדיון, השופטת ציינה כי מלאכת גזירת העונש לא הייתה קלה והיא כללה איזון בין מטרות הענישה, חומרת המעשים ונסיבות ביצועם מצד אחד, לבין מצבו האישי של הנאשם מהצד השני. במקרה דנן, הנאשם היה בעל אורח חיים נורמטיבי עד שחברתו קרסה: הוא נישא והפך לאב לשלושה ילדים, התגייס לצבא, ובתום שירותו הקים במו ידיו חברת קבלנות. חברה זו פרחה עד לקריסת הבניין ביהוד, אירוע שהוביל להתמוטטותו הכלכלית של הנאשם.

השופט קבעה כי לדרך חייו הנורמטיבית של הנאשם היה משקל רב בקביעת העונש, כמו גם לחרטתו והודאתו בביצוע העבירות. מצד שני, מעשיו של האחרון היו חמורים ולא היה ניתן להקל בהם ראש. בנוסף, מדובר במעשים אשר הייתה להם השלכה על כלל ציבור משלמי המיסים ועל אופן חלוקת נטל התשלום. לא זו אף זו, גם לאחר שהנאשם נתפס במעשיו, הוא נמנע מהסרת מחדליו, פרט לתשלום בסך 50 אלף ₪ בלבד. השופטת קבעה כי לנוכח חומרת העבירות והיקף המס שנגרע מהרשויות, העובדה שחלף זמן רב מיום ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום לא היוותה שיקול לקולא. כלומר, למרות שחלוף הזמן היה אמור להיזקף לזכות הנאשם, מעשיו החמורים של האחרון הובילו לכך ששיקול הזמן התגמד.

השופת ציינה כי בשל מעשי הנאשם, הוא היה ראוי לענישה מחמירה במיוחד, והעונש אותו ביקש הסנגור היה עלול להשקף "הקלה משמעותית שלא הייתה לה הצדקה בנסיבות העניין". בסופו של דבר, השופטת גזרה על הנאשמת הראשונה קנס סמלי בסך 500 ₪. הנאשם השני חויב בתשלום קנס בסך 60 אלף ₪. כמו כן, השופטת גזרה עליו 18 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.