זכויות פיצויים מההתנתקות - האם ניתן לעקל אותן?

בשנת 2005 הוצאה לפועל תכנית ההתנתקות - תכנית ביוזמת ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אשר במסגרתה ההתנחלויות ומחנות צה"ל פונו באופן חד צדדי מרצועת עזה. למעשה, צה"ל והאזרחים נסוגו לחלוטין מאותו אזור, אשר הפך לטריטוריה עצמאית סמי ריבונית של הרשות הפלסטינית. כלומר, הכניסה לאזור של תושבים ישראלים היא מוגבלת, ולא ניתנה להם האפשרות לגור שם יותר.

יש לכם שאלה?

פורום דיני זכיינות
פורום פשיטת רגל | חדלות פירעון ונתוני אשראי
פורום הקמת חברות ושותפויות | ייעוץ לחברות ושותפויות
פורום הוצאה לפועל וחובות
פורום גביית חובות

במסגרת התכנית נחקק חוק יישום תכנית ההתנתקות אשר קבע, כי למפונים הישראלים יש לתת פיצויים, כשגובהם ואופן נתינתם הוגדרו ופורטו באותו חוק. במסגרת זו, עלו שאלות פעמים רבות, האם ניתן לעקל את הזכות לפיצויים לחלק מהמתנחלים, ואם כן באילו נסיבות ניתן יהיה לעשות כן.

במקרה שהגיע לבית המשפט נדונו כספים אשר הופקדו בידי המדינה ואמורים להיות משולמים למתנחלים כפיצויים על פינויים מאחד היישובים המפונים. המפונים הגישו תביעה לצו הצהרתי אשר יקבע, כי כל כספי הפיצויים שייכים להם. כמו כן, ביקשו צו למניעת ביצוע כל פעולה שהיא בכספם, וצו שיורה למדינה לשחרר להם 50% מהפיצויים המגיעים להם (דבר שאושר על ידי בית המשפט). בית המשפט דחה את שאר הבקשות.

עובדות המקרה

התובע היה בשותפות עסקית עם אדם אחר (אשר לימים היה הנושה של כספי הפיצויים), בחברת כ"א שסיפקה עובדים לענפי הניקיון והשמירה. שותפות זו פורקה לפני ההתנתקות ולאחר שנכנסה לבעיות כלכליות, כשאת רוב החובות שילם השותף האחר, אשר הגיש תביעה כנגד התובע על חלקו בנטל החובות. הנושה זכה בתביעה כנגד התובע, אך האחרון לא החזיר את החוב, ומשכך פתח הנושה בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע. במסגרת הליכים אלו, הוטל עיקול על בית התובע בהתנחלות. בין התובע ואשתו נערך הסכם ממון לפיו לאישה הבעלות בבית המשותף (עליו הוטל העיקול), הסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה. אך, האישה לא נרשמה כבעלת הזכויות הבלעדית בנכס.

בית המשפט עמד על מטרת הסעד הזמני של צו מניעה (שימור המצב הקיים עד להכרעה במשפט) ועל התנאים לתיתו: חיונית, הוכחת זכותו של התובע, נטיית מאזן הנוחות לטובת הנתבע, זהותו לסעד העיקרי המבוקש, יושר ועוד. יש להדגיש, כי כל אלו כפופים לשיקול דעת בית המשפט. במקרה דנן, פסק בית המשפט, כי טענות התובע הן מרגיזות וקנטרניות, וכי הוא עושה שימוש לא ראוי בהליכי המשפט במטרה להתחמק מתשלום החוב לשותפו לשעבר. התובע טוען לזכותו מכוח סעיף 110 לחוק ההתנתקות הקובע, כי המדינה לא יכולה לעקל את זכויותיהם לפיצויים, למעט כאשר מדובר בתביעה שהגיש עובד נגד מעבידו. בית המשפט לא קיבל את הטענה מ-2 סיבות:

• חוק ההתנתקות אינו מעניק חסינות לכספי הפיצויים מעיקול, כאשר הזכות על הנכס המפונה (הבית בהתנחלות) אינה נקייה מחובות. על הבית יש צו עיקול והזכות לפיצויים כפופה לו. המדינה רצתה להגן על המפונים ולהעניק להם כספים לרכישת בית חדש, אך כשיש עיקול על הבית, הוא קודם. מדובר בפיצוי על נזק שנגרם למפונים במטרה להשיב את המצב לקדמותו היינו להביא את הניזוק למצב שבו היה לפני הפגיעה אך אין בכך להעניק הגנה למבקשים. בנוסף הסכם הממון אינו מגן על המבקשים כי נערך לאחר הטלת צו העיקול ואינו מחייב צדדים אחרים כולל נושה מעקל, מאחר שלא נרשם.
• תקנת הציבור: הסכם ממון לא יכול לשמש אמצעי להברחת נכסי התובע, ולהביא לכך שלא יצטרך לשלם את החוב.

לכן, דחה בית המשפט את בקשת התובעים והורה על העברת כספי הפיצויים לכונס הנכסים אשר ידאג להעבירו לנושה. לסיכום, הסכם ממון אינו יכול להוות צינור דרכו אדם יבריח את נכסיו במטרה להימנע מתשלום חובותיו.