עתירת מנהל אשר הושעה ועזב בית ספר בעקבות הפצת עצומה כנגד משנתו של רבין

חוק החינוך הממלכתי והתקנות שהותקנו מכוחו קובעים כי במקרה שבו מורה מתנהג באופן הנוגד את המוסר או את הנוהג המקובל, על השר לחקור את העניין, ועליו לתת למורה הזדמנות להשמיע את דבריו בנוגע להאשמות נגדו. עוד נקבע בתקנות כי אדם שנפסל על ידי השר מהטעמים המפורטים בתקנות, לא יוכל לכהן כעובד במוסד מוכר.

יש לכם שאלה?

פורום זכויות עובדים

פורום זכויות מעסיקים

פורום שוויון הזדמנויות בעבודה

מדובר בבקשה אשר הוגשה על ידי מחנך וזאת למתן צו המורה למשיבים (משרד החינוך, בית הספר וגורמים נוספים) לנמק מדוע הם החליטו שלא להסיר את התנגדותם להעסקתו בבית הספר שבו הוא היה מחנך. יצוין כי המחנך הושעה ממערכת החינוך לאחר שהפיץ עצומה כחודש לפני יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל, בקרב מורים, מנהלים ואנשי חינוך, שהייתה אמורה להיות מוגשת לשר החינוך.

בעצומה שהופצה, המחנך חלק על דרכו הפוליטית של רבין ועל השלכותיה. בנוסף, העותר ביקש להפריד בין "הנצחת יום הזיכרון לרבין ובמסגרתה הדיון החינוכי באשר לרצח ראש הממשלה", לבין "הנצחת משנתו הפוליטית של ראש הממשלה המנוח". העצומה הועברה לאמצעי התקשורת, ולאחר מכן מנהל המחוז ומנכ"לית משרד החינוך הורו על השעייתו של העותר מכל תפקידיו החינוכיים, ואף אסרו עליו להיכנס לכל מוסד חינוכי כלשהו.

ועד ההורים בבית הספר שבו העותר עבד כמחנך ניסה להחזירו, אולם משרד החינוך התנגד לכך שיועסק בשנית. העותר טען כי לאחר שהוא הגיש עתירה בעניין לבג"ץ, והפרשה זכתה לחשיפה תקשורתית רחבה, וכן בעקבות התערבות ראש זרם החינוך הממלכתי – דתי וחבר כנסת נוסף, מנהל המחוז הודיע לו כי ההשעיה בטלה ועל כן הוא היה יכול לחזור לתפקידו בבית הספר. לאור זאת, העותר משך את עתירתו מבג"ץ, אך הגיש תביעת פיצויים כנגד משרד החינוך.

האם ההשעייה נעשתה שלא כדין?

בית משפט השלום קבע כי השעיית העותר נעשתה שלא כדין ועל כן הנתבעים חויבו לפצותו. כמו כן, לאחר שנתיים, העותר עזב את בית הספר בהסכמה עם וועד ההורים. לטענתו, מאז עזיבה זו, חלה התדרדרות חמורה במצב בית הספר, ועל כן וועד ההורים ביקש למנותו לתפקיד חינוכי. בין העותר לבין וועד ההורים נחתם הסכם העסקה, אולם משרד החינוך התנגד להסכם זה.

העותר טען כי הוא היה בקיא בתוכנית שבמסגרתה ההורים בבית הספר העסיקו אותו. בנוסף, לטענתו, עמותת בית הספר פנתה למנהל המחוז והצהירה כי לא הייתה מניעה שהעותר ימשיך בעבודתו החינוכית בבית הספר. העותר הוסיף כי מכתב זה לא נענה על ידי הגורמים שאליהם הוא נשלח. כמו כן, המחנך הוסיף כי גורמים במשרד החינוך התנכלו לבית הספר שבו עבד, איימו על הנהלת בית הספר והכפישו את שמו של העותר. המשיבים טענו כי וועד ההורים היה צריך לפנות אל הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך, בכדי שיאשרו את העסקתו של העותר לפי התנאים שנקבעו.

בית המשפט קבע כי העותר וועד ההורים בבית הספר לא פעלו על פי ההנחיות ועל פי הנוהג המקובל, מכיוון שהיה עליהם לפנות אל גורמי משרד החינוך ולבקש את אישורם להעסקה. אף על פי כן, השופט הורה למשרד החינוך לבחון את עניינו של העותר בשנית, ולמסור החלטה מנומקת לאור טענותיו, וזאת מאחר והיה נראה כי דובר על עניין שהיה משמעותי וחשוב ולהורי התלמידים. השופט הוסיף וציין כי לאור הפגיעה האפשרית בעיסוק העותר ולאור חשיבות העסקתו להורי בית הספר, היה צורך לשקול את העניין בשנית, ולשמוע את טענות העותר. בנוסף, נקבע כי מן הראוי שההחלטה בעניין לא תתקבל על ידי גורמים מחוזיים בלבד.