התיישנות היא טענה משפטית אשר נחשבת לעניין הליכי פרוצדוראלי (ולא מהותי). מדובר במצב בו לאדם יש עילת תביעה כנגד אחר, כלומר שהאחר ביצע מעשה אשר הקים לאדם הראשון זכות משפטית כלשהי. עם זאת, בשל שיהוי בהגשת התביעה, החוק לא מאפשר את תביעתה של אותה זכות בבית המשפט ולמעשה חוסם את התובע מהגשת תביעה בנושא. החוק הישראלי לעניין זה הוא חוק ההתיישנות אשר נחקק בשנת 1958. חוק זה קובע ככלל כי תביעה אזרחית מתיישנת כעבור 7 שנים, ותביעה פלילית מתיישנת בהתאם לאופי העבירה (ההתיישנות על העבירות החמורות בספר החוקים היא בת 20 שנה). יש לציין כי טענת התיישנות היא טענה שיש להעלות באפשרות הראשונה, אחרת יש סיכוי שהיא לא תישמע.
יש לכם שאלה?
לבית המשפט הוגשה המרצת פתיחה (הליך משפטי מיוחד, שמטרתו לפתור את הסוגיה במהרה ומבלי שהצדדים יגישו כתבי טענות וראיות, אלא על סמך בקשת הצדדים ותצהיריהם בלבד. הדבר קורה בדרך כלל בעניינים שאינם מורכבים מדי מבחינה משפטית). במקרה דנן, התבקש בית המשפט להצהיר כי חוב בגין שמונה דוחות חנייה התיישן ולכן אין לגבות אותו. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התובענה בשל חוסר סמכות עניינית (כלומר שבית המשפט אליו הוגשה הבקשה לא היה מוסמך לדון בה). לטענתה, הסמכות הייתה צריכה להיות לבית משפט לעניינים מקומיים ולא לבית משפט אזרחי. בית המשפט קבע כי לו, כבית המשפט אזרחי, יש סמכות לדון בעניין הצהרה על התיישנות.
במקרה דנן, המבקשת טענה כי התיישנות על דוחות חנייה היא שנה אחת, מאחר שמדובר בעבירה פלילית המוגדרת כעבירת חטא - עבירה עליה ההתיישנות היא שנה. המשיבה, העירייה, טענה כי העבירה לא התיישנה מאחר והמבקשת קיבלה דואר רשום בדבר כל קנס והודעות דרישת תשלום, ותקופת ההתיישנות מתחדשת עם שליחת מכתבי דרישה לתשלום החוב בטרם חלוף 3 שנים מאז מתן הדוח. המבקשת טענה, כי הטענה האחרונה לא הוכחה על ידי המשיבה ולכן התיישנו הדוחות.
בית המשפט בחן את העניין לפי 3 חזקות:
- חזקת אחריות בעל הרכב: חזקה הקבועה בסעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה ולפיה אם נעשתה רכב ביצע עבירת תנועה, רואים את בעל הרכב כאילו הוא היה זה אשר נהג ברכב, אלא אם הוכח אחרת. במקרה דנן, הרכב היה בבעלות המבקשת, ולכן חזקה שהיא זו שהחנתה את הרכב במקומות אסורים וספגה את דוחות התנועה.
- חזקת מסירה: חזקה המופיעה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. חזקה זו קובעת כי אם נשלחו לבעל הרכב הודעות בדואר רשום, חזקה עליו שהוא קיבל אותן. במקרה דנן, הוכח שההודעות אכן נשלחו למבקשת כחוק. אי לכך, עבר אליה הנטל להוכיח, כי לא קיבלה אותן - נטל שכשלה להרים.
- חזקת רשומה מוסדית: חזקה הקבועה בסעיף 35-36 לפקודת הראיות לפיה פלטי מחשב שנערכים מוסד במהלך פעולתו הרגילה הם רשומה מוסדית קבילה המוכיחה את אמיתות תוכנה. במקרה דנן, העירייה (המשיבה) היא מוסד וכל מסמכיו הם רשומה מוסדית ולכן מהווים ראיה. המבקשת לא סתרה את העדויות בהקשר זה. יותר מכך, הוכח שנשלחו למבקשת הודעות בדואר רשום והיא פשוט לא לקחה אותם מרשות הדואר.
לאור כל הנ"ל נקבע, כי המבקשת קיבלה הודעות בדואר רשום בדבר דוחות החנייה, וזאת במסגרת השנה שלאחר מתן הדוחות, ולכן העבירות הנ"ל (היינו הדוחות) לא התיישנו. התובענה נדחתה והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט של המשיבה. לסיכום, כאשר אדם טוען להתיישנותה של עבירה מסוימת, עליו רובץ הנטל להוכיח זאת. אם לא עשה כן, טענת ההתיישנות תידחה, ובית המשפט ידון בתביעת הצד השני.
עודכן ב: 05/11/2012