חברות ביטוח רבות מאפשרות לבעלי עסקים לרכוש פוליסה לביטוח עסקם. במסגרת פוליסה זו, בעל העסק זכאי לתגמולים בגין נזקים שונים שנגרמים לו עקב הצפה, פריצה, גניבה והצתה של החברה. עם זאת, על מנת שתקום זכאות לתגמולים אלו, בעל העסק נדרש למגן את המקום, לשמור עליו ועל הציוד ולמנוע סיכונים צפויים. כאשר תנאים אלו לא מתקיימים, חברת הביטוח יכולה לטעון שלא קמה לה חובה לשלם תגמולים. בנוסף, כאשר יש חשד שהנזק נגרם במכוון על ידי בעל העסק עצמו, או על ידי אחר מטעמו, נשללת הזכאות לפיצוי. כך היה בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לקבלת תגמולים עקב שריפה שהתרחשה במחסנה של התובעת. על פי הנטען, במועד בו התרחשה השריפה, העסק בוטח בפוליסה עסקית אצל הנתבעת. לטענת התובעת, בעקבות השריפה נגרם לה נזק כספי בשווי 1,987,978 ₪. מנגד, הנתבעת טענה שלא קמה לה חובה לשלם לתובעת תגמולים עקב השריפה. שכן, לטענתה, העסק הוצת במכוון על ידי התובעת או אחר מטעמה.
הצתה מכוונת
בפתח הדיון, השופטת דנה בשאלת נטל ההוכחה. לקביעתה, נטל הוכחת היסוד השלילי של מקרה זה רבץ על חברת הביטוח הנתבעת. כלומר, על הנתבעת היה להוכיח שבמקרה זה, השריפה נגרמה עקב הצתה מכוונת על ידי התובעת ומטעמה. זאת בהסתמך על הלכות קודמות של בית המשפט העליון לפיהן נטל השכנוע לעניין שלילת תגמולי הביטוח מוטל על חברת הביטוח. לאחר מכן, השופטת קבעה שהנתבעת הרימה נטל זה. שכן, הנתבעת העידה חוקר שריפות מומחה, קצין כיבוי אש, מומחה מערכות אזעקה וחוקרי מז"פ. כל אלו העידו על כך שהשריפה ארעה כתוצאה מהצתה של חומרים דליקים בתוך המחסן. לקביעת העדים, הצתת חומרים אלו נעשתה על ידי אדם ולא עקב קצר חשמלי או סיבות אחרות. השופטת הדגישה שעדויות אלו היו מהימנות ולכן טענת הנתבעת התקבלה. לא זו אף זו, הרי שהתובעת לא הציגה חוות דעת מטעמה שסתרה מסקנות אלו, ולא הצליחה להפריך את עדויות עדי ההגנה. לפיכך, נקבע שהשריפה במחסן פרצה כתוצאה מהצתה.
לאחר מכן, עלתה השאלה האם ההצתה נעשתה על ידי התובעת או אחר מטעמה. נקבע ששאלה זו לא הוכחה באופן חד משמעי, אך במאזן ההסתברויות, התשובה הייתה חיובית. כלומר, ההסתברות שההצתה נגרמה על ידי התובעת עלתה על ההסתברות שלא כך היה הדבר. זאת לאור העובדה שלתובעת היה מניע והזדמנות להצית את המחסן. השופטת ציינה שמצבה הכלכלי של התובעת היה קשה: נעשו צמצומים, עובדים פוטרו והחברה הייתה בחובות. משכך, בעל החברה החל להתעניין בהקמת עסק אחר. יתרה מזאת, לאחר שנודע לבעל העסק על פרוץ השריפה במחסן, הוא לא מיהר להגיע למקום וניהל שיחת טלפון בעניין עסקו החדש. השופטת ציינה שהתנהגות זו הצביעה על כך שבעל העסק לא הופתע מפרוץ השריפה ועל קיומו של מניע. בנוסף, נקבע שלבעל העסק הייתה הזדמנות להצית את המחסן. זאת משום שהוא שהה לבדו במקום במשך יום שלם, מפתחות המחסן היו בידיו וכך גם הקוד לאזעקה. כלומר, היה באפשרותו לפזר חומר בעירה ללא הפרעה, על מנת להצית את המחסן ולקבל תגמולים. זאת ועוד, השופטת קבעה שבעל העסק התובע לא הפריך טענות אלו ועדותו אודות מעשיו הייתה מלאת סתירות וחורים. לכן, נקבע שההצתה נגרמה על ידי התובעת או מי מטעמה ותביעתה לפיצוי בגין נזקי השריפה נדחתה.
.jpg)
