חוק החוזים מעניק שורת פיצויים אפשריים במקרה של הפרת חוזה: פיצויים ללא הוכחת נזק על סך ההפרש בין התמורה שניתנה לבין הנכס או השירות נשוא החוזה, פיצויים בגין נזק שאינו ממוני ובגין עוגמת נפש ופיצויים שעליהם הצדדים הסכימו מראש במסגרת החוזה בניהם. ההלכה הפסוקה קבעה כי כאשר נפסקים פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, על הנפגע להוכיח את נזקיו, ובנוסף עליו להוכיח את שיעור הפיצויים הדרוש כדי לפצות אותו על נזקו. כמו כן, נקבע כי די בהבאת נתונים כלליים שיוכיחו את הנזק במידת "וודאות סבירה", וכי לבית המשפט נתונה הסמכות להפעיל שיקול דעת בכדי להשלים את הנתונים החסרים.
יש לכם שאלה?
התובעים במקרה שלפנינו טענו כי הם רכשו מהנתבעת דירת מגורים בת ארבעה חדרים, שאליה היו צמודים ארבעה מחסנים ושתי חניות בקומת המרתף. עוד נטען כי הנתבעת התחייבה בהסכם המכר למסור את ההחזקה במבנים בתאריך מסוים, כאשר בפועל הדירה נמסרה באיחור של 15 חודשים. במועד התביעה, המחסנים טרם נמסרו.
טיעוני הצדדים
בנוגע לאיחור במסירת הדירה, נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, והתובעים פוצו בסך של כ-15,000 ₪. התובעים טענו כי הסכם הפשרה לא כלל את המחסנים. עוד נטען על ידם כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה להתקין דלתות פח במחסנים, 6 נקודות חשמל, אינסטלציה, לרצף את הרצפה ולהתקין חלונות זכוכית. לאור כל זאת, התובעים טענו כי הם היו זכאים לפיצויים בגובה דמי השכירות שהיו מקובלים למחסנים מהסוג הנדון, בגין 47 חודשי איחור עד למועד בו הוגשה התביעה. בנוסף, התובעים טענו כי הם היו זכאים לפיצויים בגין עגמת נפש ובגין הפגיעה בפרנסתם.
לטענת הנתבעת, הפיצוי שהתובעים קיבלו בגין האיחור במסירת הדירה, כלל גם פיצוי בגין האיחור במסירת המחסנים. בנוסף, הנתבעת טענה כי היא מסרה לתובעים את החזקה במחסנים. יש לציין כי בא כוח הנתבע טען בסיכומיו כי התובעים לא הביאו ראיות שהעידו על כך ששילמו עבור המחסנים.
הכרעה
בית המשפט קבע כי טענת בא כוח הנתבעת לפיה התובעים לא שילמו על המחסנים הייתה הרחבת חזית בוטה של טענות ההגנה. אי לכך, טענה זו נדחתה. בנוסף, נקבע כי בהסכם הפשרה הוסדר עניין האיחור במסירת הדירה, אך נושא המחסנים לא הוסדר במסגרת הסכם זה. כמו כן, נפסק כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעים, מכיוון שלא מילאה אחר התחייבויותיה על פי המפרט, בכל שנגע למחסנים. בית המשפט בחן את העדויות ומצא כי לתובעים נמסרה ההחזקה במחסנים, אך באותה עת הם היו בלתי ראויים לשימוש. אי לכך, בית המשפט פסק פיצויים לתובעים בגין הנזק שנגרם להם. כמו כן, נמצא כי התובעים היו זכאים לפיצויים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם. צוין כי התובעים היו זוג צעיר בתחילת דרכם, ובעקבות הפרשה נגרמה להם אכזבה, עגמת נפש ואבדן הנאה.
