כאשר רופא מעניק שירות רפואי שלא בהתאם לסטנדרט ולרמת הזהירות הנדרשת, וגורם בכך נזק למטופל, הוא עלול להיתבע בגין רשלנות רפואית. הלכה למעשה, תביעה בגין עילה זו ניתן להגיש נגד כל אדם שמוסמך להעניק שירות רפואי, ועושה זאת תוך חריגה מרמת הזהירות הסבירה תוך גרימת נזק למטופל. בעשור האחרון גדל מספר תביעות הרשלנות הרפואית שהוגשו לבית המשפט בישראל, כאשר מרביתן הוגשו בגין רשלנות בלידה. דוגמא לתביעה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה בגין רשלנות רפואית במהלך לידת תינוק. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת הגיעה ביום 27.11.1998 לחדר הלידה עקב ירידת מים שלוותה בצירים. לאחר מספר שעות בהם התובעת הייתה בחדר הלידה, הצוות הרפואי הורה על חילוץ העובר בלידת וואקום והתינוק נולד כשחבל הטבור היה כרוך פעמיים סביב גופו, ללא נשימה ודופק. ניסיונות ההחיאה כשלו ונקבע כי התינוק נפטר עם סימני תשניק, 7 שעות לאחר לידתו.
לטענת התובעים, הריונה של האישה היה תקין ובמהלכו לא אובחנו מומים או סיבוכים שונים, פרט לסוכרת הריון שאוזנה באמצעות תרופות. נטען כי השלב הראשון של הלידה התנהל על פי הסטנדרט הרפואי הנדרש, עד אשר הצוות הרפואי הורה על לידת וואקום. אולם, בשלב השני של הלידה, דקות מעטות לפני שהתקבלה החלטה על לידת וואקום, הופיעה מצוקה עוברית, שלא אובחנה בזמן. כתוצאה מכך, התינוק נולד במצב של מוות קליני. לטענת התובעים, הצוות הרפואי לא עמד בסטנדרט הטיפול הנדרש בשלב זה של הלידה ולכן הייתה רשלנות. מנגד, הנתבעת טענה שהצוות הרפואי אבחן את מצוקת העובר מיד לאחר שהופיעה ופעל במהרה על מנת לסיים את הלידה ולחלצו.
שני הצדדים תמכו טענותיהם בחוות דעת רפואיות מטעמם. בנוסף, במסגרת הדיון, בית המשפט הורה על קבלת חוות דעת רפואית של ממומחה מטעמו. הלה סבר שניתן היה לאבחן את ההתדרדרות שחלה במצבו של העובר זמן מה לפני שהצוות הרפואי נתן דעתו אליה. לקביעתו, תרשים המוניטור שהתקבל חצי שעה טרם סיום הלידה הצביע על מצוקה חמורה של העובר ולאור מצב זה, היה על הצוות הרפואי להשלים את הלידה במהרה ובדחיפות, ולא כעבור חצי שעה, כפי שהתרחש בפועל.
דיון והכרעה - רשלנות במעקב לאחר הלידה, פיצויים לבני המשפחה בסך מיליון שקלים
לאחר שמיעת חוות הדעת הרפואיות השונות, השופטת החליטה לקבל את דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. זאת לאור העובדה שהניתוח שהמומחה ערך היה בהיר, רהוט ומנומק. בנוסף, טיעוניו לא נסתרו. משכך, נקבע שהצוות הרפואי יכול היה לאבחן את מצוקתו של העובר בשעה 17:30, כשעה לפני האבחון בפועל. הלכה למעשה, תרשים המוניטור משעה 16:00 היה צריך לעורר את דאגת הרופאים ואת הצורך במעקב צמוד של העובר, עקב דופק גבוה של האחרון.
השופטת הדגישה שהצורך במעקב התחזק בשעה 17:00, כאשר הדופק המשיך לעלות וניתן היה ללמוד על מצוקה עוברית. כלומר, לקביעת השופטת, כבר בנקודת זמן זו היה על הצוות הרפואי לחלץ את העובר ולא היה מקום להמתין במשך שעתיים נוספות. לדעת השופטת, הצוות הרפואי התרשל בכך שלא עקב אחר המוניטור כנדרש ולא ערך הערכות מצב לעובר במועד, ואף לא פעל לחילוצו לאחר התדרדרות מצבו.
השופטת ציינה שעקב התרשלות זו, העובר נולד במצב של מוות קליני, ללא סיכויי החייאה סבירים. לאור חוות הדעת הרפואיות, השופטת קבעה שלא היה ניתן לדעת בוודאות מה היה מצבו של העובר לו הוא היה נולד מוקדם יותר. אולם, גם לו העובר היה נולד מוקדם יותר, לא היה ניתן למנוע את כריכת חבל הטבור סביב צווארו של האחרון. כלומר, לנסיבה רפואית זו הייתה תרומה מסוימת למות העובר, ולכן השופטת העמידה את שיעור תרומת ההתרשלות של הצוות הרפואי למות היילוד על 80% ולא על 100%.
באשר לפסיקת הפיצויים בגין הנזק שנגרם לעובר ולהוריו, הנתבעת חויבה בתשלום 1,000,000 ₪ לעיזבון, בגין קיצור תוחלת החיים. בנוסף, נפסקו פיצויים להורי העובר בגין ראש הנזק של כאב וסבל, אובדן כושר השתכרות והפסדי שכר לעבר.
.jpg)
