על פי החוק, בעל רכב מחויב לעשות לרכבו ביטוח חובה. פוליסה זו מעניקה כיסוי ביטוחי במקרה שנהג או נוסעי הרכב נפצעים, או כשנהגים אחרים והולכי רכב נפגעים. בנוסף, ניתן לעשות לכל כלי רכב ביטוח צד ג' וביטוח מקיף. האחרון מאפשר לבעל הרכב לקבל פיצוי במקרה שהרכב נגנב, נפרץ, נשרף וכד'.
עם זאת, לא פעם חברות הביטוח מציבות תנאים מקדמיים לתחולת הפוליסה. למשל, התקנת מערכת איתורן ברכב. כאשר מוגשת תביעה לקבלת תגמולים מכוח הפוליסה, חברת הביטוח מעלה טענה לאי קיום התנאים המקדמיים ומשכך, היא טוענת שלא קמה לה חובה לשלם את הפיצוי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום 542,710 ₪ בגין תגמולי ביטוח שהגיעו לתובעים, לטענתם, עקב גניבת רכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת. על פי כתב התביעה, התובעת החזיקה ברכב שופל מסוג קטרפילר. במהלך אפריל 2004, התובע פנה לסוכן הביטוח וחידש את הפוליסה על כלי הרכב ורכש ביטוח מקיף וצד ג'. הסכום בו בוטח השופל היה 520,000 שקלים בהתאם לשוויו. דמי הביטוח שולמו באמצעות שיקים, החל מיוני 2004. במהלך חודש יולי 2004, כלי הרכב נגנב. טרם האירוע, התובע לא קיבל לידיו את פוליסת הביטוח החדשה ועותק ממסמך זה הועבר אליו חודשים ספורים לאחר הגניבה. כאמור, התביעה דנן הייתה לקבלת תגמולים עקב הגניבה.
לטענת חברת הביטוח הנתבעת, פוליסת הביטוח המחודשת כלל לא נכרתה. אי לכך, לא היה קיים כיסוי ביטוחי תקף ולנתבעת לא קמה חובה לפצות את התובעים. בנוסף, נטען שסוכן הביטוח היה אחראי, משום שחוזה הביטוח לא נכרת עקב רשלנותו.
החלטה
השופטת קבעה שהתובעים אכן היו בעליו של השופל שנגנב, ונגרם להם נזק עקב כך. באשר לתוקפה של פוליסת הביטוח, השופטת פסקה שלתובעים הייתה פוליסת ביטוח תקפה במועד הגניבה וסוכן הביטוח לא התרשל. זאת בהסתמך על העתק הפוליסה שהומצא לתובעים והוצג בבית המשפט, ממנו עלה כי השופל היה מבוטח בעת גניבתו. לטענת הנתבעת, גם אם הייתה קיימת פוליסה, התובעת לא עמדה בתנאים שנקבעו בה ולכן נשללה זכאותה לתגמולים. שאלה זו עמדה במרכז המחלוקת בין הצדדים לאחר שכל אחד מהם פירש את תנאי הפוליסה בדרך שונה.
לטענת התובעים, התנאים לכיסוי ביטוחי במקרה של גניבת כלי רכב היו קיום איתורן ברכב ותשלום דמי המנוי ואי השארת המפתחות, קודן או שלט ברכב. התובעים טענו שהם עמדו בתנאים אלו. מנגד, הנתבעת טענה שהיה קיים תנאי נוסף במסגרתו היה על התובעים לדאוג לשמירה על כלי הרכב. לדידה, משום שלא הייתה שמירה, נשללה הזכאות לתגמולים.
השופטת פסקה שתנאי השמירה התייחס רק למקרי גניבה ונזק בזדון שפורטו בחלק הראשון של הפוליסה. לעומת זאת, המקרה נשוא התביעה נפל לחלק השני של הפוליסה, שעסק באירוע נזיקי מהסוג של "גניבת הכלי כולו". במסגרת פרק זה, לא נאמר שעל התובעים להציב שמירה על הרכב כתנאי לקבלת תגמולים. השופטת הדגישה שלו הנתבעת רצתה שהתנאי של שמירה יחול גם על הפרק השני, היה עליה לציין זאת במפורש בחוזה. באשר לתנאים המקדמיים שכן נקבעו לפוליסה לצורך כיסוי ביטוחי, השופטת קבעה שהתובעים עמדו בהם ופעלו על פי הדרישות. קרי, בשופל היה מותקן איתורן ודמי המנוי עבורו שולמו. בנוסף, לא הושאר מפתח או שלט ברכב. על כן, התובעים עמדו בדרישות הפוליסה וקמה להם זכאות לקבלת תגמולים מהנתבעת.
באשר לשווי השופל, הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובעים, על פיה שווי כלי הרכב היה בסך של 465,000 ₪. מנגד, הנתבעת טענה שהיה מקום לנכות משווי זה סכומים נוספים בגין שחיקת גלגלים שלא הוחלפו, מנוע לא תקין וטיפולים רבים ולא מקצועיים. התובע ועדים מטעמו העידו שגלגלי השופל היה במצב תקין, והתיקונים שנעשו בו היו מקצועיים. השופטת קיבלה עדויות אלו ועל כן, דחתה את בקשת הניכוי של הנתבעת ולבסוף, היא חויבה בתשלום תגמולים בסך 465,000 ₪.
.jpg)
