כאשר ערך המקרקעין עולה בעקבות אישור תוכנית על ידי ועדת התכנון, בעליו חייב בתשלום היטל השבחה. חובת תשלום זו חלה גם על מי שחוכר לדורות את הנכס. על ידי גביית ההיטל, כלל הציבור יכול ליהנות מהנאתו של בעל המקרקעין, שהופקה בעקבות פעולה של רשות ציבורית. הלכה למעשה, הכסף משמש לכיסוי הוצאות ועדת התכנון ולפיתוח המקרקעין הציבוריים. עם זאת, דרישת תשלום ההיטל טומנת בחובה בעיות פרשנות רבות ודוגמא לאחת מהן ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום מיסוי מקרקעין

פורום מקרקעין


במקרה זה, דן בית המשפט בשאלה מתי התחיל מרוץ הריבית על היטל ההשבחה אותו חויבו המערערים לשלם. עובדות המקרה היו כדלקמן: המערערים חתמו על חוזה למכירת זכויותיהם בנכס מקרקעין במהלך אוגוסט 2004. במאי 2005 הוגשה בקשה לאישור רישום עסקת המכר בלשכת המקרקעין. על פי האישור, לא היה קיים חוב בגין היטל השבחה למקרקעין.

 

במרץ 2006 נערכה שומת היטל השבחה על ידי ועדת התכנון המחוזית ודרישת התשלום נקבעה ליום 30.03.06. דרישה זו כללה את סכום ההיטל בהתאם לשומה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום חתימת חוזה המכר. לאחר שקביעה זו נודעה למערערים, הם הגישו שומה נגדית (ביום 30.04.06). ביום 25.05.06 נערכה שומה חדשה, אשר הובאה לידיעת המערערים רק ביום 30.07.06. בדרישת תשלום זו, המערערים התבקשו לשלם ריבית והצמדה ממועד תחילת התוכנית המשביחה, ביום 24.05.2002. מצד שני, לטענת המערערים, היה עליהם לשלם ריבית והצמדה על סכומי היטל ההשבחה רק מיום דרישת התשלום הסופית. קרי, 30.07.06.


דיון והכרעה - אימתי התחיל מרוץ ההשבחה?


על פי לשון חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965, המועד לתשלום היטל ההשבחה הוא ביום "המימוש". לפסיקת השופט, במקרה זה מועד המימוש היה יום חתימת חוזה מכר המקרקעין ביום 09.08.04. לפי הוראות החוק, הפרשי ריבית והצמדה מתווספים לתשלום מיום תחילת התוכנית המשביחה ועד למועד תשלום ההיטל. קרי, יום עריכת חוזה המכר. בנוסף, על פי החוק, מיום המימוש ואילך תחול הצמדה על תשלום ההיטל. במידה שתשלום זה לא משולם תוך שלושים ימים מהמועד שנקבע לתשלומו, בעל הנכס יחויב "בתשלומי פיגורים". כלומר, משום שהמערערים לא שילמו את הריבית על ההיטל במועד, הם חויבו בתשלומי פיגורים.


השופט הדגיש שלכאורה, לאור הוראות החוק, הרי שלמערערים לא היה טעם בתביעתם. שכן, הם לא חלקו על עצם החיוב בהיטל או על גובהו, אלא על חיובם בתשלום ריבית. אולם, המערערים טענו שבית המשפט נדרש לפרש את סעיפי החוק כך שיוטל חיוב בריבית רק מהיום בו הם ידעו מהו סכום ההיטל אותו נדרשו לשלם ונמנעו מכך. כלומר, לא לחייבם בתשלום "פיגורים" עבור כל התקופה. המערערים טענו שחיוב זה עלה לכדי פיצוי עונשי.


לבסוף, לאחר עיון בטענות הצדדים, השופט החליט ללכת בדרך הביניים. לפסיקתו, התקופה הראשונה בה חויבו המערערים בתשלום ריבית הייתה מיום המימוש עד למועד בו הוגשה לראשונה פנייה לועדת התכנון והבנייה בבקשה לקבל אישור בעניין תשלום היטל השבחה. השופט קבע שבגין תקופה זו, במידה שנמשכה יותר משלושים ימים, היה ראוי להטיל על המערערים "תשלומי פיגורים". זאת במטרה לתמרץ את החייב בהיטל להודיע לוועדה על המימוש, ללא דיחוי. התקופה השנייה הייתה מיום פניית המערערים לאישור רישום המכר, עד לקבלת דרישת התשלום. קרי, 30.03.06. לדעת השופט, על תקופה זו לא הייתה הצדקה לגבות ריבית על הנישום, מאחר שלמערערים לא הייתה שליטה והשפעה עליה. לפסיקת השופט, בתקופה זו היה ראוי לערוך חישוב של הפרשי הצמדה, על מנת לתמרץ את הועדה לשלוח במהרה את דרישת תשלום השומה לחייב.


לגופו של עניין, יישום כללים אלו בנסיבות העניין עלה לכדי חיוב המערערים בתשלום הפרשי הצמדה על סכום ההיטל, כפי שנקבע בשומה. אולם, רק בגין התקופה שמתחילת תוכנית ההשבחה ביום 24.05.02. בנוסף, היה ניתן לחייב את המערערים בתשלום ריבית מיום 30.04.06, מועד עריכת השומה מטעם האחרונים, אך רק על סכום ההיטל שנקבע בשומה הנגדית. קרי, בשומה שהוצגה על ידי המערערים. חיוב תשלום הריבית היה עד למועד תשלום הסכום בפועל.