היטל השבחה הינו מס שבעלי קרקע מחויבים לשלם כאשר שווי המקרקעין בבעלותם עולה עקב אישור תוכנית בנייה, שימוש חורג או הקלה. לא פעם, מתעוררות מחלוקות בין בעל הקרקע לרשות באשר לשווי ההיטל ודרך חישוב הריבית וההצמדה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לך שאלה?

פורום מיסוי מקרקעין

פורום מקרקעין


במקרה זה, הוגשה בקשה למחיקת תובענה שעסקה בהפרשי הריבית שנצברו בגין היטל ההשבחה שחל על המקרקעין בבעלות המשיבות. על פי הנטען, המשיבות התקשרו בהסכם קומבינציה עם קבלן בנייה. במסגרתו, נמכרו לאחרון חלק מהזכויות בקרקע ובתמורה הקבלן התחייב להעניק למשיבות חלק מזכויות הבנייה. משום שהבנייה עתידה הייתה להשביח את הנכס, המשיבות חויבו בתשלום היטל השבחה. בתחילה, המבקשת שלחה הודעת שומה על סך 844,496 ₪. לאחר דין ודברים בין הצדדים, המשיבות שילמו למבקשת סכום של 304,500 ₪ וליתרה הומצאה ערבות בנקאית. לאחר שניתן היתר הבנייה, הצדדים הגיעו להסכמה בדבר תשלום שומה נוספת עבור היטל ההשבחה בסך 242,014 ₪.


המשיבות טענו שהמבקשת חייבה אותם בתשלום היטל השבחה ביחס למקרקעי הקבלן בריבית, החל ממועד חתימת הסכם הקומבינציה. לשיטתן, בגין חלק זה הן חויבו בתשלום היטל בסך 355,443.7 ₪ ששולם תחת מחאה. המשיבות טענו שקמה להן זכאות להשבת הריבית בגין ההיטל ממספר סיבות. ראשית, המועד שקבע לצורך החיוב היה מיום קבלת היתר הבנייה ולא מיום חתימת ההסכם. שנית, המבקשת הייתה מנועה מלדרוש ריבית עד ליום מועד קבלת היתר הבנייה, לאחר שיצרה כלפי המשיבות מצג לפיו לא תגבה רכיב זה על הסכומים ששולמו לפני כן. שלישית, בנסיבות העניין, לא היה זה צודק לחייב את המשיבות בתשלום הריבית.


מנגד, המבקשת הגישה בקשה למחיקת התובענה על הסף. זאת משום שהתביעה לא הוגשה על דרך הערעור, בהתאם להוראות סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965. לטענת המבקשת, המשיבות ניסו לעקוף את הוראת החוק על ידי הגשת תביעה כספית לבית המשפט ולכן הלכה למעשה, לא הייתה כל עילת תביעה שהצדיקה דיון בבקשה. על כך הגיבו המשיבות שהוראות החוק לא חלו על תביעה זו. שכן, לא היה מדובר בערעור על גובה היטל ההשבחה אלא תביעה להשבת סכום שנגבה שלא כחוק ובהיעדר הסכמה.


מחיקת התביעה על הסף


הרשם קבע שטענות המבקשת היו מוצדקות ולכן הוא החליט לקבל את הבקשה. כלומר, למחוק את התביעה על הסף. הרשם פסק שבסעיף 14 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה נקבע במפורש שהדרך לתקיפת היטל השבחה היא באמצעות ערעור ותו לא. נטען שלכאורה, תביעת המשיבות הייתה בענייני ריבית והצמדה.

 

אולם, הלכה למעשה, היה מדובר בערעור על הסכום שהוסכם בין הצדדים ועל מועד החיוב של היטל ההשבחה שנקבע. כלומר, המשיבות טענו שהמועד שנקבע בשומה לא היה נכון, וכי היה ראוי לחייבן בתשלום ממועד מאוחר יותר – מתן היתר הבנייה. כלומר, תקיפת החיוב בהיטל ההשבחה שהוטל על מקרקעי הקבלן. הרשם קבע שחיזוק לתקיפה זו ניתן היה למצוא בטענות שהועלו בכתב התביעה. בנוסף, הרשם דחה את טענות המשיבות לפיהן עקב המצג שהציגה המשיבה ושיקולי צדק שונים היה ראוי לפטור אותה מתשלום הריבית. בסופו של דבר, הבקשה התקבלה והתובענה נמחקה בהיעדר עילה.