כאשר אדם מתחייב לקיים את חוב של חברו כלפי צד ג', במידה שלא יפרע במועד, הוא הופך הלכה למעשה לערב. כלומר, צד ג' הנושה, רשאי לדרוש את סכום הכסף שמגיע לו מידי הערב, במידה שחברו לא עמד בתשלום החוב במועד. עם זאת, חשוב לשים לב שהערב לא נהנה מההלוואה. על כן, על מנת לעודד את קיומו של מוסד הערבות, החוק והפסיקה מעניקים לערב הגנה רחבה יותר מאשר זו שניתנת ללווה.
למשל, לא ניתן לפנות אליו לצורך קבלת החוב כל עוד ההליכים נגד החייב העיקרי לא מוצו. בשל הגנה זו, הרי שמבחינתו של נותן האשראי, ערבות אינה הבטוחה הטובה ביותר, שכן מימושה כפוף לטענות ההגנה של החייב העיקרי. כפועל יוצא מכך, ערבים רבים מעלים טענות הגנה שונות בטרם חיובם בתשלום החוב העיקרי ולאחר שמוצו ההליכים נגד החייב העיקרי, במטרה לקבל הגנה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על פסק הדין בו חויב המערער בתשלום החוב למשיב, מכוח מעמדו כערב. ראשית הדברים בשנת 1991, עת המערער שימש כערב לחובות החייבת. הלה חתם על כתב ערבות כלפי המשיב, תאגיד בנקאי. לאחר זמן מה, החייבת לא עמדה בחובותיה וניתן פסק דין נגדה. בנוסף, ראש ההוצאה לפועל נתן למשיב אישור למיצוי הליכים נגדה. לאחר מכן, המשיב הגיש לבית המשפט תובענה נגד המערער. זו התקבלה והאחרון חויב בתשלום הסכום בו התחייב בכתב הערבות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. עקב כך, הוא הגיש את הערעור דנן.
המערער טען שעל כתב הערבות היה חתום ערב נוסף, אך חתימתו נמחקה מהמסמך לאחר מכן. לטענת המערער, היה ראוי שתימסר לו על כך הודעה על ידי נציג של הבנק. המערער הוסיף וטען שלא היה ניתן ללמוד מהמסמכים שונים שהוגשו מה היה סדר חתימת הערבים על כתב הערבות. זאת ועוד, נטען שבמקרה זה חלה התיישנות. שכן, החוב אותו הוא חב כערב למשיב התיישן. מנגד, המשיב ביקשה לדחות את הערעור ולהותיר את פסק הדין של בית משפט השלום על כנו.
דחיית הערעור
לאחר שמיעת טענות הצדדים, הוחלט לדחות את הערעור. נקבע שמרבית טענותיו של המערער הופנו כנגד הקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, ולא נמצא כל טעם סביר להתערב בהן. כלומר, ההחלטה באשר למועד וסדר החתימה של הערבים השונים התבססה על חומר הראיות. כך היה גם באשר לעובדת מחיקת הערב השלישי טרם חתימת המערער. זאת ועוד, נקבע שגם לו הערב השלישי אכן נמחק לפני חתימת המערער, לא היה בכך כדי להועיל לאחרון. שכן, כתב הערבות כלל הוראה מפורשת שאפשרה למשיב לערוך שינויים במסמך, לרבות מחיקת ערב, מבלי שהשינוי יעלה לכדי פגיעה בזכויות הערבים שנותרו.
כמו כן, טענות ההתיישנות שהועלו על ידי המערער נדחו. לפסיקת ההרכב, כל עוד החייבת עמדה בתנאי ההסדר שנקבע, מרוץ ההתיישנות טרם החל ולא הייתה עילה להגיש נגדה תביעה. לאחר מכן, המשיב ניסה להגיע להסדרים שונים עם החייבת ורק כאשר כלו כל הקיצים, פנה להוצאה לפועל בבקשת אישור למיצוי הליכים. רק לאחר שניתן אישור זה וההליכים מוצו, המשיב פנה למערער. נקבע שפנייה זו נעשתה בזמן ובהתאם להוראות החוק ולכן, לא חלה התיישנות במערכת היחסים שבין המשיב למערער.
