כאשר בית המשפט פוסק כנגד בעל דין מסוים, במרבית המקרים ביכולתו לערער על ההחלטה. אך במקרים מסוימים, יכול מצבם של הצדדים להשתנות עוד בטרם לערעור. לצורך הדגמה, ניתן לחשוב על מצב בו בית המשפט פסק לזכותו של בעל דין סכום כסף כלשהו, אך בעל דין זה היה שרוי בחובות כבדים, ולכן ברגע שיועבר הכסף לרשותו, הוא ישולם לנושים לבלי שוב.
יש לכם שאלה?
במצב עניינים זה, גם אם יזכה בעל הדין שמנגד בערעור, בו בית המשפט יקבע כי המערער זכאי להשבה של הכספים אותם שילם למשיב, לא תהיה לפסיקה משמעות אופרטיבית. הסיבה לכך היא שהמשיב בערעור מוגדר כחדל פרעון, ולכן לא יוכל להשיב את הכספים שקיבל. לכן, במקרים בהם נדמה כי ביצוע פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה יהיה בלתי הפיך, ניתן לבקש מבית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה אשר ניתנה, עד לאחר ההכרעה בערעור.
תיאור המקרה
להלן פרשה אשר נדונה בבית הדין לעבודה, במסגרתה נסקרו התנאים למתן צו עיכוב ביצוע בנוגע להחלטה בעניין חיוב כספי. המקרה עסק בבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה בידי חברה אשר חויבה בידי בית הדין לעבודה לשלם לאדם אשר הועסק בידיה בעבר, פיצויי פיטורין, הפרשי שכר וכדומה. לטענתה של המבקשת, מצבו הכלכלי הרעוע של המשיב עלול היה להוביל לכך שהאחרון לא יוכל להשיב את הכספים שנפסקו לטובתו, באם ערכאת הערעור תשנה את החלטתה של הערכאה הראשונה. לכן, לטענת המבקשת, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע.
טענות הצדדים
המבקשת הציגה מספר טענות. ראשית, לשיטתה, סיכויה לזכות בערעור היו טובים מאחר ובפסק הדין של בית הדין קמא נפלו מספר שגיאות מהותיות. שנית, המבקשת טענה כי באותה העת היא הייתה חברה גדולה בעלת איתנות פיננסית משמעותית, ומשכך, לא היה חשש כי לאחר עיכוב הביצוע שוב לא תוכל לעמוד בתשלום הכספים. מאידך, כפי שצוין לעיל, נטען כי המשיב עבד כנהג שכיר, ולכן איתנותו הפיננסית הוטלה בספק.
מנגד, לטענתו של המשיב, נפסק בעבר רבות כי אדם אשר זכה בפסק דין לטובתו אינו מחויב להמתין לתוצאות הערעור בכדי לממש את זכייתו, אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות מתן צו לעיכוב ביצעו עד להכרעה בערעור. לשיטתו של המשיב, המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מינימאלית אשר הייתה יכולה לתמוך בטענה לפיה יכולת הפרעון של המשיב הוטלה בספק. בנוסף, המשיב טען כי סיכוייו של הערעור להתקבל היו קלושים, ומשכך, לא נכון היה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה.
דיון והכרעה – נדחתה הבקשה לצו לעיכוב ביצוע
בית הדין האזין לטענות הצדדים, בחן פסיקה קודמת בסוגיה וקבע כי דין הבקשה להדחות. צוין כי על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, "הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי לכלל לעיל קיים חריג המצוי בתקנה 467 לתקסד"א, מלשון התקנה ניתן ללמוד כי לבית המשפט סמכות לעכב ביצוע של החלטה באם התקיימו נסיבות מיוחדות אשר הצדיקו עיכוב כאמור.
בית הדין ציין כי על פי הפסיקה בנושא, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, יש להידרש לשני עניינים: סיכויי הערעור ו"מאזן הנוחות". בנוגע לסיכויי הערעור, נקבע כי בית הדין אליו הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע הוא זה אשר דן בפרשה מתחילתה, ולכן על פי ההלכה הפסוקה, היה עליו לבחון רק האם הערעור אינו משולל יסוד. משקבע בית הדין כי הערעור לא היה משולל יסוד, המותב המשיך ובחן את "מאזן הנוחות" בין המתדיינים. המונח "מאזן הנוחות" מתייחס לשאלה למי מן המתדיינים יגרם נזק חמור יותר – למבקש מביצוע מיידי של פסק הדין, או למשיב מעיכוב ביצוע ההחלטה. יש ליתן את הדעת לשאלה האם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם לאו.
בית הדין פסק כי על המבקשת היה להציג תשתית עובדתית לנזקים אשר היו עלולים להיגרם לה במידה ופסק הדין יבוצע בלא עיכוב. נקבע כי המבקשת לא הצליחה להוכיח כי המשיב היה נתון בקשיים כלכליים והתקיים חשש סביר כי לא יוכל להשיב את הכספים באם יידרש לכך. בהתאם לכך, בית הדין קבע כי מאחר והמשיב זכה בכספים כדין, ולא נתקיימו נסיבות מיוחדות אשר הצדיקו לעכב את ביצועו של פסק הדין, הרי שהבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
