כל בעל מקרקעין, או חוכר לדורות, נדרש לשלם היטל השבחה עבור נכסו. מדובר בהיטל אשר משקף את שווי עליית המקרקעין שבבעלות המשלם, או את ההשבחה שנעשתה בנכס, לאחר שתוכנית המתאר של המקום אושרה על ידי הועדה המקומית. מי שחייב בתשלום הוא האדם שהיה בעל הנכס, או החוכר לדורות ביום אישור התוכנית שהובילה לעליית השווי.
יש לכם שאלה?
מועד התשלום הוא ביום שבו נמכרות הזכויות במקרקעין. דהיינו, מועד "מימוש הזכויות". חריג לכך הוא במצבים בהם הזכויות מועברות מכוח החוק או במתנה. חישוב גובה התשלום נעשה על פי המועד בו אושרה תוכנית ההשבחה. לא פעם, בעלי נכסים טוענים כי הם אינם חייבים בתשלום היטל זה, וזאת משום שהם לא היו הבעלים של הקרקע בעת אישור התוכנית. טענה זו נשמעה במסגרת פסק הדין דנא, שנידון בבית משפט השלום ברחובות.
במקרה זה, הוגש לבית המשפט ערעור על החלטה בעניין היטל השבחה, שניתנה על ידי שמאי מעריך. במסגרת ההחלטה, שניתנה ביום 20.08.06, השמאי קבע כי המערערים אמורים לשלם היטל השבחה על מקרקעין ביבנה. בשנת 1978, הוקנו לאבי המערערים זכויות חכירה במקרקעין. הלכה למעשה, הסכם החכירה נחתם רק במהלך שנת 1982. עד אז, האב היה במעמד של בר רשות במקרקעין. בשנת 2002, המערערים מכרו את זכויותיהם במקרקעין לקונים, ובעקבות זאת חויבו בתשלום ההיטל.
טיעוני הצדדים - האם, בעת תוכנית ההשבחה, בעל המקרקעין היה בר רשות בלבד?
המערערים התנגדו לחיובם בתשלום ההיטל ופנו לשמאי בטענה כי אביהם לא הוכר כחוכר המקרקעין בעת אישור תוכנית ההשבחה, אלא כבר רשות. משכך, הם לא היו חייבים בתשלום ההיטל האמור. לשיטתם, השמאי כלל לא התייחס לטענה זו בהחלטה. על כן, בית המשפט התבקש לבטל את החלטתו. לחלופין, בית המשפט התבקש להכריע בשאלה המשפטית, האם המערערים היו חוכרי המקרקעין, או ברי רשות בשטח בלבד. מנגד, המשיבה, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, חלקה על טענות המערערים וביקשה לדחות את הערעור.
דיון והכרעה
על מנת להכריע בשאלת המשפטית שעמדה במחלוקת בין הצדדים, השופט ניתח את חוות דעתו של השמאי ואת הפסיקה הרלוונטית. השופט ציין שהשמאי לא פירט בחוות דעתו מה היה מעמד המערערים במקרקעין, אך הוא התייחס לחוזה "בר הרשות" של אביהם. עם זאת, השמאי קבע כי היטל ההשבחה חל על המערערים מכוח זכויות אביהם במקרקעין, ומשכך, למעשה, הוא דחה את הטענה כי האב היה בר רשות ולא חוכר בנכס.
השופט קבע כי אם יוכר שהאב היה בר רשות, הרי שהוא ויורשיו לא יהיו מחויבים בתשלום היטל השבחה על פי החוק. ואכן, בפסק הדין נקבע כי אבי המערערים היה בעל מעמד של בר רשות במקרקעין במועד הרלוונטי. שכן, למרות שאבי המערערים קיבל זכויות חכירה בנכס, הן ניתנו לו לאחר שנערכה תוכנית מתאר למקום, לפיה היה צורך בתשלום היטל השבחה. כלומר, היטל ההשבחה לא חל על אבי המערערים, משום שמעמדו בעת כניסתה לתוקף של תוכנית המתאר היה כשל בר רשות. לכן, לא היה מקום לחייב גם את המערערים בתשלום היטל זה.
בסופו של יום, הערעור התקבל והחלטת השמאי המכריע לפיה המערערים חויבו בתשלום היטל השבחה, בוטלה. עקב החלטה זו, המשיבה חויבה בהשבת הכספים אותם שילמו המערערים בגין ההיטל.