שטר חוב הינו חוזה בין שני צדדים אשר במסגרתו מתחייב אחד מהם לשלם לצד השני סכום כסף מסוים בתאריך קבוע מראש. למעשה, החתום על השטר מתחייב לפרוע את החוב שנרשם. כאשר השטר לא נפרע במועד, הזוכה (המחזיק בשטר) יכול לפנות להוצאה לפועל ולבקש את ביצוע השטר. לחלופין, ניתן להגיש תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט. דוגמא לתביעה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום גביית חובות | שיקים חוזרים
במקרה זה, התובעת הגישה בקשה לביצוע שטר חוב עליו הנתבע חתם. על פי כתב התביעה, התובעת, חברה בע"מ, עסקה בניכיון שיקים וחלפנות כדין. במהלך חודש מאי 2004, הנתבע הגיע למשרדי התובעת וביקש הלוואה בסך של כ-9,000 ₪ במזומן. הנתבע התחייב להחזיר את ההלוואה במהלך החודשים הבאים. לצורך הבטחת התחייבות זו, נציג מטעם התובעת החתים את הנתבע על שטר, עליו צוין סכום ההלוואה והתאריך בו היא ניתנה.
כעבור חודש, הנתבע שילם 1,000 ₪ לתובעת, על חשבון חובו, והתחייב לשלם את היתרה בהמשך. פרטי התשלום נרשמו על גבי השטר. בחודש אוקטובר 2005, הנתבע הגיע בשנית למשרדי התובעת וביקש לקבל הלוואה נוספת, בסך 11,600 ₪. לטענת נציג התובעת, הנתבע התחייב לשלם את חובו הישן, ולהשיב את כספי ההלוואה השנייה תוך מספר חודשים. הצדדים חישבו את עמלות התובעת בגין ההלוואות והעמידו את חובו הכולל של הנתבע על סך של 21,696 ₪. הסכום נרשם על גבי שטר החוב וכך גם תאריך הפירעון. לאחר שהנתבע לא עמד בהתחייבותו לשלם את החוב, התובעת הגישה בקשה לביצוע השטר. מנגד, הנתבע טען כי מעולם לא חתם על השטר וחתימתו זויפה. הוא טען כי לא חב כספים לתובעת וכי לא היה לו כל קשר עסקי עמה.
דיון והכרעה - האם החתימה על שטר החוב זויפה?
בפתח דבריו, קבע השופט כי נטל הוכחת אמיתות השטר הוטל על התובעת. כלומר, היה עליה להוכיח כי הנתבע הוא שחתם על השטר וכי חתימתו לא זויפה (כטענתו). לאחר הצגת הראיות בעניין, השופט קבע כי התובעת הרימה נטל זה. הודגש כי עדותו של נציג התובעת הייתה עקבית ומהימנה וטענותיו לא נסתרו במהלך החקירה הנגדית. יתרה מזאת, טענות התובעת חוזקו על ידי מסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, כגון הרישומים שנעשו על גבי השטר. בנוסף, התובעת הוציאה חשבונית אודות עסקת ההלוואות בסמוך לתאריך פירעון השטר וניכרה זהות בין הסכומים.
השופט קבע שהסברו של נציג התובעת מדוע נתן לנתבע הלוואה נוספת לאחר שהאחרון לא עמד בתשלום חובו הראשון היה סביר והגיוני. על כן, גרסת התובעת נמצאה מהימנה על ידי השופט. לעומת זאת, השופט מצא את גרסת הנתבע כלא אמינה. זאת לאור הסתירות הרבות שהתגלו בעדותו וחוסר יכולתו לנמק אותן.
בנוסף, גם חוות הדעת של הגרפולוג שהוגשה מטעם הנתבע לא נמצאה אמינה על ידי השופט. הלכה למעשה, הגרפולוג בחן את כתב ידו של הנתבע והשווה אותו לחתימה שהופיעה על גבי השטר. לקביעת הגרפולוג, החתימה על השטר לא הייתה שייכת לנתבע, לאור ההבדל בין כתבי היד. אולם, השופט קבע שחוות דעתו של המומחה הייתה שטחית ולא מעמיקה. שכן, היא התבססה על ניתוח שרבוטים שנמסרו לו על ידי הנתבע, זמן רב לאחר שהשטר נחתם. לדעת השופט, היה על המומחה להשוות את החתימה על השטר לחתימה אחרת שנעשתה על ידי הנתבע במועד סמוך, ועל גבי מסמך רשמי אותנטי.
אולם, כאמור, הנתבע לא מסר לגרפולוג מסמכים רשמיים אלא שרבוטים ממועד רחוק ולכן לא ניתן משקל ראייתי לחוות הדעת מטעם המומחה. לאור כל האמור לעיל, השופט החליט לקבל את הבקשה לביצוע השטר. שכן, הוכח כי הנתבע הוא שחתם על השטר לאחר שקיבל תמורה מידי התובעת.
