בעבר, הדין הישראלי עקב אחר מגמת הדין האנגלי, המצמצם את היקף אחריות המדינה בנזיקין. לעומת זאת, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של הרחבת האחריות של רשויות ציבוריות בנזיקין. לפי אחד הנימוקים התומכים בהטלת אחריות מסוג זה, במידה ופרט נפגע מפעילות הרשות, לא יהיה זה הוגן אם מחיר הפעולה יוטל על הפרט, רק בגלל עצם העובדה שהפוגעת הינה רשות ציבורית.

 

בנוסף, התומכים בהטלת אחריות על גופים ציבוריים טוענים כי הטלת האחריות בנזיקין תרחיב את הביקורת השיפוטית עליהם. המתנגדים להטלת אחריות מסוג זה טוענים כי קיים חשש שהטלת אחריות על גופים ציבוריים תביא לשיבוש תפקודם ואף תעוות את מאזן שיקוליהם, בגלל החשש מתביעות. בנוסף, המתנגדים מעלים בעניין זה את טיעון הפרדת הרשויות, לפיו בתי המשפט צריכים להימנע מפיקוח מוגזם על הרשויות, בייחוד במקרים בהם המחוקק העניק שיקול דעת לרשות המבצעת.

 

בפסק הדין גרובנר נ' עיריית חיפה, חל שינוי משמעותי בהשקפת הפסיקה לעניין זה, ונקבע כי גם אם המחוקק העניק לרשות סמכות, שאותה היא יכולה להפעיל בהתאם לשיקול דעתה, במידה והרשות תפעיל את סמכותה באופן לא ראוי, תיתכן אפשרות להטיל אחריות בנזיקין בגין הפרת הסמכות.   

 

דוגמא לפסק דין

 

במקרה זה, חברת תדלוק הגישה תביעה כנגד תחנת דלק פיראטית. התובעת טענה כי תחנת התדלוק הפיראטית פעלה ללא רישיון עסק, ולכן, לדבריה, היא ניהלה במשך 4 שנים הליכים שמטרתם הייתה סגירת תחנת הדלק הפיראטית. לאחר סגירת תחנת הדלק הפיראטית, חברת התדלוק הגישה תביעה זו בגין פיצוי על אבדן רווחים כנגד החברה הפיראטית והמועצה המקומית. לטענתה, התחנה הפיראטית "גנבה" לה לקוחות, ולכן הכנסותיה ירדו. טענותיה כנגד המועצה המקומית היו כי לא נעשה מספיק בכדי לסגור במהרה את תחנת הדלק הפיראטית.

 

בית משפט השלום קיבל את התביעה שהוגשה נגד תחנת הדלק הפיראטית. באשר לתביעה נגד המועצה המקומית, שופטת בית משפט השלום קבעה כי שני ראשי המועצה, שכיהנו בתקופת האירועים נשוא התביעה, היו אחראים על התנהלות רשות הרישוי, ומתוקף תפקידם זה, היו אחראים על פעולותיה ומחדליה של הרשות. למרות זאת, השופטת ציינה כי לא בכל מקרה שבו מעשה הרשות יתברר כבלתי סביר, בית המשפט יחשיבו כפעולה רשלנית, המקימה עילת תביעה נזיקית. לאור זאת, השופטת קבעה כי התנהלותה של הרשות המקומית לא הייתה אופטימלית, אך עוולת הרשלנות לא התקיימה. הודגש כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחדליה לבין הנזק שנגרם. לכן, בית משפט השלום דחה את התביעה נגד הרשות המקומית.

 

לבסוף, השופטת הדגישה כי למרות קביעתה בפסק הדין לפיה עוולת הרשלנות לא התקיימה, היא סבורה כי בתיק הצטיירה תמונת מצב עגומה ומדאיגה, מכיוון שהצדדים לתביעה לא הצליחו להירתם יחד בכדי לפעול נגד תחנת הדלק הפיראטית, שפעלה בניגוד לחוק.