כמעט כל פעולה עסקית או חוזית מלווה בסיוע וייעוץ משפטי. הדבר הכרחי למטרות כדוגמת התנהלות יעילה, מזעור סיכונים ולעיתים גם חסכון בעלויות מס. יחד עם זאת, יש לשים לב כי גורמים שונים עלולים לנצל את הגדרותיו של המשפט על מנת לחמוק מחיובים אותם לקחו על עצמם, או להתנער מחוזים בהם התקשרו עם גופים אחרים. לעיתים מזומנות סכסוכים על רקע דומה מגיעים אל בית המשפט אשר נדרש לקבוע מהו תוכנם המהותי של הדברים, כלל שהוא שונה מהגדרתם הפורמאלית.
יש לכם שאלה?
להלן מקרה שהובא אל בין כתליו של בית משפט השלום בת"א. הפרשה עסקה בהסכם לתשלום דמי תיווך אשר נחתם בין חברה שמומחיותה גיוס משקיעים לחברות הזנק לבין חברה כזו הזקוקה להשקעה כספית. נטען כי התובעת, חברת גיוס ההשקעות, מצאה משקיע אשר השקיע כ-250,000 דולר בחברה הנתבעת. לטענת התובעת, כאשר דרשה את דמי התיווך המגיעים לה על פי ההסכם בינה לבין הנתבעת, סירבה האחרונה לשלמם בטענה כי הסכום שניתן לה הוגדר כ"הלוואה" ולא כ"השקעה". לכן הגישה התובעת תביעה לקבלת דמי התיווך להם הייתה זכאית לטענתה.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי הנתבעת הפרה הסכם שנחתם ביניהן ובו האחרונה התחייבה לשלם לתובעת סך של 10% מכל השקעה שזו תארגן עבורה. לטענת התובעת הסכום שהושקע בנתבעת בידי המשקיע, ניתן כהשקעה ולא כהלוואה, וראיה לכך ניתן למצוא לטענת התובעת בכך שהכסף מעולם לא הוחזר למשקיע.
מנגד, הנתבעת גורסת כי מדובר בהלוואה בלבד. בנוסף, לשיטתה של הנתבעת, ההסכם בינה לבין התובעת תקף בנוגע לעסקת "השקעה" ולא לעסקת "הלוואה". לגרסתה של הנתבעת, מעיון בחוזה בינה לבין המשקיע ניתן היה ללמוד כי המונחים המצויים בו עסקו ב"הלוואה", סכומה, מועדי החזרתה וכדומה. לשיטתה של הנתבעת תוכן החוזה מהווה ראיה לכך שדובר היה בהלוואה ולא בהשקעה.
דיון והכרעה – העסקה סווגה כהשקעה
בית המשפט שמע את עדויות הצדדים, התרשם מנסיבות הפרשה ומצא כי העסקה שהיוותה את סלע המחלוקת הייתה עסקת השקעה ולא הלוואה. ראשית, בית המשפט קבע כי הצדדים הסכימו כי רק לעניין עסקת השקעה זכאית התובעת לדמי תיווך. לאחר מכן, בחן בית המשפט את מאפייני הסכם ההתקשרות בין הנתבעת למשקיע. בית המשפט פסק כי על מהותו של ההסכם ניתן היה ללמוד מעיון בתוכנו ומבחינת כוונת הצדדים, ולא על פי הכותרת שהתנוססה בראשו. המשיך בית המשפט וקבע כי למרות שההסכם כונה "הסכם הלוואה", הרי שהיה זה הסכם השקעה לכל דבר ועניין. בית המשפט ציין כי מעדותו של מנכ"ל הנתבעת בעצמו ניתן היה ללמוד כי ההסכם נוסח כהלוואה בעצתם של עורכי דין, כאשר הצדדים עצמם התכוונו לעסקת השקעה.
בנוסף, בית המשפט הדגיש כי הנתבעת טרם החזירה למשקיע את כספו ואף לא תכננה לעשות כן. נקבע כי הנתבעת ביקשה ליתן למשקיע מניות ולא כסף, ומכך ניתן ללמוד שמדובר בהשקעה ולא בהלוואה. בהתאם לכך, פסק בית המשפט כי היה מדובר בעסקת השקעה, ולכן על הנתבעת לשלם דמי תיווך לתובעת בתמורה לכך שהאחרונה שידכה בינה ובין המשקיע.
.JPG)
.jpg)
