זכות הבעלות במקרקעין הוכרה בחוק כיכולת של בעל הנכס לעשות בו כל דבר, למעט מה שנאסר עליו. היא כוללת גם את הקרקע שמתחת לנכס וגם את ה"חלל שמעליו". מדובר אפוא בזכות רחבה אשר מבטאת את האוטונומיה של הפרט. הלכה למעשה, זכות זו נסוגה מול אינטרסים ציבוריים ופרטיים אחרים. דוגמא למתח הנ"ל ניתן לראות בפק הדין דנא. עסקינן במקרה בו הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו עשה, וזאת על מנת להורות לנתבעים להסיר מהקיר החיצוני של דירתם שני מזגנים וצלחת שידור שהותקנו שלא כדין.
יש לכם שאלה?
על פי כתב התביעה, התובע היה בעל הבניין הסמוך. לטענתו, המתקנים הותקנו שלא כחוק תוך פלישה לחלל הרום שמעל הגג של הבניין שהיה בבעלותו. שכן, מנועי המזגנים שהותקנו היו תלויים בחלל הרום שמעל גג בניין התובע. על פי סעיף 11 לחוק המקרקעין, הרי שלתובע הבעלות גם על שטח זה. כלומר, בעת התקנת המזגנים, הנתבעים פלשו לשטחו ללא אישור ובכך גם גרמו לפגיעה בקניינו, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לחלופין, התובע ביקש להוציא צו שיאפשר לו להסיר את המתקנים ולמוכרם. את התמורה שהייתה עתידה להתקבל, התובע ביקש לנצל לצורך כיסוי דמי השימוש בחלל הרום של גג הבניין ועלות ההסרה. בנוסף, התובע ביקש לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש בסך של 100 ₪ ליום עבור כל יום בו הוצבו המתקנים בחלל הרום של גג הבניין.
מנגד, הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה. לטענתם, צלחת הלוויין כלל לא הותקנה על ידם. בנוסף, נטען כי המזגנים היו תלויים באוויר ובצמוד לקיר בניינם, כך שלא הייתה פלישה לחלל הרום של בניין התובע. לטענת הנתבעים, מנועי המזגן כלל לא הפריעו לתובע ולא פגעו בזכויות שלו, לרבות האפשרות לבנות על גג הבניין. לשיטתם, הפלישה הייתה שולית וכלל לא הפריעה לתובע, בעוד שהנזק שעתיד היה להיגרם להם מהסרת המזגנים היה גדול. שכן, יכולתם לקרר את ביתם הייתה עלולה להיפגע. הנתבעים הסתמכו בטענתם על סעיף 14 לחוק המקרקעין לפיו בעלות במקרקעין אין בה כשלעצמה על מנת להצדיק דבר הגורם נזק לאחר.
דיון והחלטה - ה"פלישה" לחלל השייך לתובע הייתה מזערית בלבד
\
בפתח הדיון, השופט הבהיר כי לא הייתה מחלוקת בדבר העובדה שהגג והחלל הרום מעליו היו בבעלות התובע. לאחר מכן, השופט קבע כי המזגנים פלשו באופן מזערי לחלל זה. הנתבעים עצמם אף הודו בכך. על כן, נקודת המוצא בדיון הייתה כי התקנת המזגנים בשטחו של התובע ללא הסכמתו עלתה כדי הסגת גבול. למרות זאת, השופט הדגיש כי הוא נדרש לבחון האם הנתבעים היו רשאים להתקין מזגנים אלו גם ללא הסכמה.
השופט קבע כי על מנת להכריע בין נזקם של הנתבעים לזכות הקניין של התובע, היה עליו לבחון את מהות הזכות, עוצמת הפגיעה ומשכה ואת התנהגות בעלי הדין. במקרה זה, התובע היה בעלים של הנכס וחלל הרום שמעליו והפגיעה בזכותו הייתה שולית, לאור הפלישה המזערית לשטחו. שכן, המזגנים פלשו לחלל הרום ולא לגג, שממילא לא נעשה בו שימוש על ידי התובע. בנוסף, לתובע לא נגרם נזק ממשי מהתקנת המזגנים.
מנגד, התקנת המזגנים נעשתה לדרך קבע ולזמן ארוך. למרות זאת, השופט קבע כי היקף הפגיעה בתובע היה זניח לעומת הפגיעה הרבה בנתבעים במידה שיוסרו המזגנים. יתרה מזאת, השופט ציין שעל גג בניין התובע הותקן מזגן נוסף, שלא היה שייך לנתבעים ולא היה ברור מי התקין אותו. אולם, התובע לא פעל להסרתו. לדעת השופט, עובדה זו השליכה על תום ליבו. אמנם, הנתבעים נהגו גם הם שלא בתום לב עת פלשו לשטחו של התובע אך מצד שני, פלישה זה לא עלתה לכדי הפרעה ממשית.
בסופו של דבר, השופט דחה את בקשת התובע להוצאת צו עשה. בד בבד, הוחלט כי היה מקום לדון בשאלה האם בנסיבות העניין התובע היה זכאי לפיצוי ותשלום דמי שימוש בגין הפלישה לגג והתקנת המזגנים. על כן, נקבע דיון נוסף לצורך הכרעה בסוגיה.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
