כאשר אדם מתחייב כלפי אחר לשלם לו סכום כסף קצוב במועד קבוע מראש, עקב דרישה לכך בגין סיבה מסוימת, הוא למעשה חותם על שטר חוב. שטרות אלו נפוצים - לדוגמא - בחוזי שכירות. משמעות החתימה היא שהשוכר מתחייב לשלם למשכיר את הסכום שנקבע בשטר עם קבלת הדרישה לכך. לרוב, מימוש השטר נעשה כאשר חוזה השכירות מופר ולמשכיר נגרם נזק כלכלי. דוגמא לתביעה למימוש שטר חוב ניתן לראות בפסק הדין דנא, שנידון בבית משפט השלום תל אביב יפו.

 

יש לכם שאלה?

פורום התנגדות לביצוע שטר

פורום גביית חובות


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לביצוע שטר חוב בסכום של 90,000 ₪. התובעת קיבלה את השטר מהנתבעת במסגרת הסכם שכירות שנחתם בין השתיים במאי 2004. הנתבעת הראשונה עשתה את השטר ויתר הנתבעים היו ערבים לפירעונו. על פי כתב התביעה, הנתבעת שכרה שתי חנויות צמודות שהיה בבעלות התובעת.

 

תקופת השכירות הייתה למשך שלוש שנים, החל מיום 01.06.04 ועד ליום 30.05.07. במסגרת החוזה, ניתנה לנתבעת אופציה להארכת ההסכם למשך ארבע שנים נוספות. קרי, עד ליום 30.05.11. טרם הכניסה למושכר, הצדדים הגיעו להסכמה כי שתי החנויות שהושכרו יאוחדו לאחת, על ידי שבירת הקיר שהפריד ביניהן. אולם, הסכמה זו לא הועלתה על הכתב. לאחר אי אלו עיכובים, החנויות אוחדו ובמקום הופעלה פיצרייה. לטענת התובעת, במהלך חודש יוני 2005 היא גילתה כי העסק נסגר והנתבעת נטשה את המקום. זמן מה לאחר מכן, הגישה התובעת את הבקשה לביצוע השטר דנן.

 

ביצוע שטר בעקבות נטישת המושכר, האמנם?


במסגרת בקשת ביצוע השטר, התובעת טענה כי חובם של הנתבעים היה בסך סכום השטר – 102,768 ₪. לאחר מכן, התובעת שינתה את דרישתה וטענה כי החוב עמד על מחצית מהסכום. קרי, 62,696 ₪. לטענתה, סכום זה כלל את דמי השכירות שלא שולמו, הוצאות ונזקים וריבית ופיגורים. לאור העובדה שהתובעת מצאה שוכר חלופי זמן קצר לאחר נטישת החנות והוא קיבל את החזקה במקום כבר באוגוסט 2005, היא דרשה מהנתבעת דמי שכירות רק עד סוף יולי 2005. דרישת התובעת לתשלום הוצאות ונזקים כללה את הסכומים אותם היא טענה כי נדרשה להוציא על מנת למצוא שוכר חלופי כגון: דמי תיווך ומודעה בעיתון. בנוסף, התובעת נדרשה לחזק את מבנה ולבצע עבודות תיקון, ניקיון ופינוי.


מנגד, הנתבעים התנגדו לדרישות התובעת. לטענתם, התובעת חילטה סכום של 25,000 ₪ ששולם לה במעמד חתימת הסכם השכירות. על כן, בית המשפט התבקש להפחית סכום זה מהחוב לו טענה התובעת. בנוסף, הנתבעים דרשו לקזז מדרישות התובעת את ההוצאות המיוחדות בהן נשאו כגון התקנת וויטרינה לחנות. בנוסף, הם דרשו לקזז את הפסד ההכנסות שנגרם להם עקב העיכוב בהכשרת המקום ועבודות הבנייה שנעשו במקום. לשיטתם, העבודות גרמו להברחת לקוחות ולהופעת תקלות חוזרות ונשנות במתקני המושכר.


דיון והחלטה - קיזוזים הדדיים


בפתח הדיון, השופטת בחנה את דרישותיה של התובעת. ראשית, נקבע כי הסכומים אותם דרשה התובעת עבור מציאת שוכר חלופי היו ברי תביעה על פי שטר החוב. שכן, שטר החוב נמסר לתובעת להבטחת התחייבות השוכרת וגביית פיצוי במידה ויופר הסכם השכירות. ההסכם אכן הופר על ידי הנתבעת, שלא שילמה את דמי השכירות לאחר עזיבתה בטרם סיום החוזה. על כן, התובעת נאלצה להקטין את נזקה ולמצוא שוכר חלופי.

 

נקבע כי העלויות שנדרשו ממנה לשם כך, היו ברות תביעה. לעומת זאת, הסכום אשר התובעת דרשה עבור עבודות התיקונים, ניקיון והפינוי לא הוכח בפני בית המשפט ולכן התביעה בגינו לא התקבלה. בנוסף, השופטת קבעה שעל הנתבעים היה לשאת במחצית מהסכום שנתבע בגין הכנת תוכנית חיזוק למבנה. שכן, הצורך בהכנת תוכנית זו נבעה מהחלטת הצדדים לשבור את הקיר שהפריד בין שתי החנויות לצורך איחודן. רק לאחר מכן הסתבר לתובעת כי קיר זה היה תומך ושבירתו גרמה להחלשת המבנה. לאור האמור לעיל, השופטת העמידה את חובם של הנתבעים לתובעת בגין הוצאות ונזקים על סך של 5,674 ₪.


באשר לסכום שחולט על ידי התובעת, היא טענה כי היה מדובר בדמי שכירות עבור ציוד שהיה בחניות. התובעת הדגישה כי לא היה מדובר במכירה אלא השכרה לכל התקופה. אולם, לפסיקת השופטת, הסכום שולם עבור מכירת הציוד ולא השכרתו. זאת לאור העובדה שתקופת ההשכרה שנקבעה הייתה ארוכה ובמהלכה, הציוד היה עתיד להתיישן ולהתבלות. בנוסף, הסכם השכירות לא כלל את פרטי הציוד שהושכר. על כן, השופטת הסיקה כי היה מדובר במכירה של הציוד. עם זאת, התובעת הכחישה את מכירת הציוד והדגישה כי היה מדובר בהשכרה.

 

לטענת הנתבעים, הסכום שולם כפיקדון שנועד להבטיח את תשלום דמי השכירות. לכן, לטענתם, משחולט הפיקדון, היה על בית המשפט לנכות מסכומו את יתרת החוב בגין דמי השכירות. לבסוף, השופטת החליטה לקבל את טענת הנתבעים בעניין. זאת לאור חוסר האמון שניתן בגרסת התובעת אודות תשלום סכומים אלו. משכך, הוחלט להפחית מהחוב בגין דמי השכירות את סך הפיקדון. לבסוף, השופטת קיבלה את טענת הנתבעים לקיזוז הנזקים שנגרמו להם עקב העיכוב במסירת המושכר וביצע עבודות הבנייה במקום. היא העריכה נזקים אלו בסך של 4,500 ₪. לאחר הקיזוזים השונים, הנתבעים חויבו בתשלום 3,997 ₪ בלבד לתובעת.