אחת המטרות של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, הינה לתקן את הפגיעה באינטרס מוקדם, שנגרמה עקב הפרת חוזה (על פי רוב באמצעות השבת המצב לקדמותו). חוק זה מעניק לנפגע מהפרת חוזה שלושה סעדים אפשריים: אכיפת החוזה וביצועו, ביטול החוזה והשבה, ופיצויים בהתאם לנזק שנגרם עקב ההפרה.
יש לכם שאלה?
התובעת במקרה שלפנינו הייתה חברה שעסקה בעיצוב ובפיתוח מוצרים. הנתבעים היו חברה שעסקה בשיווק מוצרים לצריכה ביתית, ומנהליה. בשנת 2001, הנתבעת פנתה אל התובעת בבקשה שתפתח מחסן לבנייה עצמית. יש לציין כי עד לבקשתה זו, תהליך פיתוח המחסן נעשה על ידי מעצב אחר. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם במועד הבקשה שלעיל, הנתבעת ביקשה מהתובעת לפתח ולעצב גם חממה.
מה הוסכם בחוזה?
התובעת טענה כי הנתבעת פנתה אליה, הציגה בפניה את אב הטיפוס הקיים של החממה, וביקשה ממנה להכין תוכניות, שרטוטים ופרזנטציה של המוצר. כמו כן, היא טענה כי באותו מועד הוסכם גם על תגמול לשעת עבודתה של התובעת. התובעת הוסיפה וטענה כי שבועיים לאחר מכן, הנתבעת הציגה בפניה חלון שיועד להתקנה בחממה. בנוסף, נטען כי שנה לאחר מכן, הנתבעת ביקשה להוריד את התשלום לשעת עבודתה של התובעת, ובתמורה התחייבה לשלם לה תמלוגים בעתיד.
התובעת הוסיפה כי באותה הפגישה סוכם כי הפטנט על חלון החממה ירשם על שמה, ולכן היא החלה בתהליך רישום הפטנט. לאחר מכן, לטענת התובעת, הנתבעת העבירה אליה הסכם לחתימה על תמלוגים מופחתים, אך התובעת לא חתמה על הסכם זה. התובעת ציינה כי כשנתיים לאחר תחילת העבודה, היא נוכחה לדעת כי הנתבעת מעכבת את תשלומיה. לכן, נציגיה נפגשו עם נציגי הנתבעת ונטען כי הוסכם שישולמו שני התשלומים האחרונים שהגיעו לה, וכי ייחתם בניהן הסכם תמלוגים. התובעת ציינה כי מנהל הנתבעת נמנע מלחתום על הסכם התמלוגים, שעליו הסכימו בפגישה זו.
לאור כל זאת, התובעת טענה כי הנתבעת ניהלה משא ומתן שלא בתום לב בכל הנוגע לחממה, תוך יצירת מצג שווא. בנוסף, התובעת טענה כי יש לחייב את מנהל הנתבעת באופן אישי, מכיוון שניהל משא ומתן שלא בתום לב. לדבריה, היה מקום להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין מנהל הנתבעת לבין הנתבעת. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת, שעניינה שלושה ראשי נזק:
- פירעון שתי החשבוניות האחרונות.
- תשלום נוסף עבור שעות העבודה, שהינו ההפרש בין שכר העבודה הראשון שעליו הסכימו החברות, לבין השכר עליו הסכימו מאוחר יותר.
- פיצוי עבור הפטנט של חלון החממה, אשר לטענת התובעת ניתן לנתבעת בחינם, בהסתמך על הבטחתה לשלם לתובעת תמלוגים בעבורו.
טענות ההגנה
הנתבעת השיבה על טענות אלו וציינה כי באשר לתשלום התמלוגים, כאשר היא ביקשה מהתובעת לעצב את החממה, החממה הייתה כבר מוצר מוגמר. לכן, לטענתה, השתיים סיכמו על תשלום בעבור שעות עבודה בלבד, ולא סיכמו על תשלום תמלוגים. בנוסף, הנתבעת הגישה נגד התובעת תביעה שכנגד. ראשית, היא טענה כי בעקבות טעויות רבות שנפלו בפיתוח המוצר, היא נאלצה לשלם לתובעת סכומים גדולים בהרבה ממה שסוכם בתחילה בין השתיים.
שנית, הנתבעת טענה כי התובעת הגישה לה חשבוניות בעבור שעות עבודה שכללו חיובים כפולים. שלישית, הנתבעת טענה כי התובעת גרמה לה נזקים כבדים, כאשר היא העבירה את המדיה הדיגיטאלית של הפרויקט לחברה אחרת. על בסיס טענות אלו, הנתבעת ביקשה לדחות את תביעת התובעת ולקזז מכתב ההגנה את תשלום האגרה.
דיון והכרעה - מה נכלל בהסכם והאם נגרמו לתובעת נזקים?
בפני בית המשפט עמדו שתי מחלוקות עיקריות: ראשית, מה כלל ההסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת, ושנית, האם אכן נגרמו לתובעת נזקים. בית המשפט מצא כי ההסכם בין השתיים התייחס תחילה למחסן בלבד. לאחר שהנתבעת העלתה את רעיון החלון בחממה, הסכימו השתיים לשנות את הסכם השכר בניהן, כך שהתשלום לשעת עבודה יהיה נמוך יותר, ובתמורה הנתבעת תשלם לתובעת תמלוגים. כמו כן, בית המשפט הוסיף כי בעקבות הסכם זה התובעת הסכימה להעביר את הפטנט על שם הנתבעת. עוד נמצא כי למרות ההסכם המאוחר, השתיים לא הצליחו להגיע להסכמה בנוגע לתמלוגים.
בנוגע לתביעה שכנגד, בית המשפט קבע כי התובעת לא הייתה רשלנית, לא גרמה נזק כלשהו לנתבעת ולא הגישה חשבונות "מנופחים", ולכן דחה את התביעה שכנגד. עוד נקבע על ידי בית המשפט כי התובעת אכן הסתמכה על כך שמכיוון שתקבל תמלוגים, שכרה יהיה נמוך יותר. לכן, בית המשפט פסק פיצויי הסתמכות בגובה ההפרש בין שכר העבודה המוקדם שהוסכם בין השתיים, לבין שכר העבודה שנכלל בהסכם המאוחר.
בנוגע לפטנט, בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה שדנה עם הנתבעת בעניין זה ואף לא הביאה ראיות להוכחת שווי הפטנט. לכן, נפסק כי הייתה זו הפרה חוזית בלבד, שלא עלתה לכדי חוסר תום לב, ולכן לא הייתה סיבה להרים את מסך ההתאגדות.
.JPG)
.jpg)
