המחוקק קבע בתקנה 83ב' לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, את החובה לחגור חגורת בטיחות בנסיעה בכלי רכב. החובה חלה על הנהג בכלי הרכב, אך גם על שאר הנוסעים בו. לחובה זו נקבעו חריגים בתקנה 83ג' לתקנות האמורות, ולמשל: חייל הנוהג ברכב לצורך פעולה מבצעית, אדם שרשות הרישוי פטרה אותו מהחובה להתקין בכלי הרכב חגורות בטיחות ועוד. בפרשה זו בית המשפט נדרש לקבוע אם חובת החגירה הינה פורמאלית, או שמא החובה הינה מהותית.


העובדות:

 

הנאשם נהג ברכבו כאשר חגורת הבטיחות נחגרה מתחת לבית השחי. הנאשם נתפס והוגש כנגדו כתב אישום, על פי תקנה 83ב' לתקנות המוזכרות. בית המשפט השלום קבע מבחינה עובדתית כי הנאשם אכן חגר את חגורת הבטיחות מתחת לבית השחי, לא באופן בו יועדה החגורה להיחגר. עם זאת, מבחינה משפטית נקבע כי חגירת החגורה מתחת לבית השחי אינה מהווה עבירה פלילית. לפיכך, הוחלט על זיכוי הנאשם. המדינה הגישה ערעור על פסק דין זה, ומכאן הדיון הנוסף בעניין זה.


הכרעה:

 

בית המשפט המחוזי נדרש לדון בשאלה המשפטית, והיא: האם חגירת חגורת הבטיחות מתחת לבית השחי, לא באופן בו החגורה נועדה להיחגר, מהווה עבירה. בית המשפט קבע כי הפרשנות הנאותה של התקנות, היא שעל הנהג לחגור את חגורת הבטיחות באופן "בטיחותי", כך שבמקרה תאונה לא ייגרם לו נזק כתוצאה מאי חגירת החגורה כיאות. כלומר, בית המשפט ראה בחובת חגירת חגורת הבטיחות חובה מהותית, ולא חובה פורמאלית גרידא, לפיה המשתמש מעביר את חגורת הבטיחות על פני גופו על מנת לצאת ידי חובה בלבד.


בית המשפט הזכיר מקרה קודם בו פורשה חגירת חגורת הבטיחות בהתאם לתכנון היצרן - קרי, חגירת החגורה באופן הבטיחותי הראוי. לפיכך, בית המשפט המחוזי בחיפה שינה את החלטת הערכאה קמא, בדבר זיכוי הנאשם, והחליט להרשיעו בעבירה של אי חגירת חגורת הבטיחות לפי התקנה האמורה. לפיכך, הנאשם חוייב בקנס על סך 500 שקלים.