בבעלות בני זוג נשואים, ראובן ולאה, היו דירה ומיטלטלין משותפים. כנגד הבעל ראובן נפתחו תיקי הוצל"פ רבים, וזאת עקב חובות שצבר לבדו במהלך השנים. אשתו, המבקשת בהליך זה, שילמה עבור שחרור המיטלטלין מהעיקול שבוצע על-ידי שני זוכים בשני תיקי הוצל"פ אשר נפתחו כנגד בעלה (תשלום זה קרוי: "פדיון מיטלטלין"). יש להדגיש כי היו קיימים תיקי הוצל"פ נוספים.
יש לכם שאלה?
המבקשת עתרה לבית המשפט על מנת שיתן פסק דין הצהרתי, לפיו הזכויות על המיטלטלין בדירתם המשותפת הן שלה. הדבר נועד למנוע נקיטת הליכי הוצאה לפועל על מיטלטלין אלו על-ידי צדדים שלישיים. לטענתה, שילמה למעשה פעמיים עבור המיטלטלין המעוקלים המצויים בדירה, פעם אחת בכל פדיון מיטלטלין, ולכן הם נהפכו לרכושה הבלעדי. לשם תימוכין בבקשתה, טענה כי יש לפרש את המילה "פדיון" באופן בו הבעלות הקניינית עוברת באופן מיידי לאחר העברת התשלום עבור המיטלטלין. העובדה כי התשלום בוצע רק כלפי נושה אחד, ולא כלפי נושים אחרים, לטענתה, אינה פוגעת במהות העסקה ובתוקפה המתבקש.
כמו כן, והיות ובפועל פדתה המבקשת סכום השווה רק למחצית משווי המיטלטלין בגינם היה חייב בעלה, היא טענה כי משמעות היותה בעלת מחצית מהרכוש המשותף היא כי זכותה היתה לפדות את המיטלטלין ב-50% מערכם (כפי ששילמה בפועל), שכן מתוקף היותה אשת החייב 50% מערך המיטלטלין שייכים לה – וכי היא עצמה אינה בעלת החוב. כמו כן, נטען על ידה כי הליך הפדיון הוא הליך רכישה לכל דבר לפי ס' 33-34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, ומכאן ביקשה להוביל את בית המשפט למסקנה כי המיטלטלין הם רכושה הפרטי, הנפרד מרכוש בעלה.
לעומת זאת, המשיבים טענו כי שני התשלומים ששילמה המבקשת הועברו על ידה עבור "שחרור" המיטלטלין שעוקלו בתיקי ההוצל"פ האמורים, וכי אין הדבר מחייב נושים אחרים. לטענתם, מסקנה זו מתבקשת היות ולא היו כלל צד להליכים בהם פדתה האישה את המיטלטלין. הדבר אף נקבע במפורש על-ידי ראש ההוצל"פ. בנוסף, נטען כי חזקת השיתוף בדבר רכוש בני הזוג חלה גם על חובות של כל אחד מבני הזוג, ולא רק על הזכויות בנכסים. לפיכך, גביית החובות היתה יכולה להיעשות לא רק מהמיטלטלין אשר בגינם נוצרו החובות, אלא גם כלפי מיטלטלין השייכים באופן כללי לשני בני הזוג.
לא הוכח מקור הכספים למיטלטלין - בקשתה של האישה נדחתה
בית המשפט קבע כי לאור פסיקותיהם הקודמות של בתי המשפט בישראל, יש לראות במועד פתיחת תיק ההוצל"פ – "המועד הקריטי" – כמועד שהחל ממנו יש להחיל את הלכת השיתוף בין בני הזוג גם בנוגע לחובות. כלומר, יש לראות בחובות הבעל גם כחובות האשה, המבקשת בהליך זה. כפועל יוצא, ניתן היה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל גם לגבי המיטלטלין המשותפים של בני הזוג.
בית המשפט קבע כי פירוש המונח "פדיון" הוא תשלום המועבר תמורת שחרור הנכס מעיקול בלבד, וכי אין לפרש את המונח במשמעות של קניית הנכס. לפיכך, המיטלטלין לא עברו להיות בבעלותה הפרטית של המבקשת. מעבר לאמור, לא צורפו לשני הליכי ההוצל"פ, בהם "רכשה" המבקשת בעלות במיטלטלין, את שאר הנושים להם היה חייב בעלה כספים. היות ונושים אלו לא היו צד להליך – ההחלטה לא אמורה לחייב אותם. אף פסק דין הצהרתי של בית משפט זה, בהיעדר נוכחות כלל הנושים, לא יחייב את הנושים אשר לא היו צד להליך.
לאחר מכן, בית המשפט ניגש לדון בסכום הפדיון ומקורות מימונו. בית המשפט קבע כי לו לא הוכח מקור הכספים אשר שימשו לפדיון, יהא לראות במקור כמשותף לשני בני הזוג. במקרה זה, מקור הכספים לא הוכח, ולכן היה לראות במקור הכספים כמשותף לשני בני הזוג. המסקנה שאליה הגיעה בית המשפט, היא כי האישה פדתה את המיטלטלין מכספה האישי רק בשיעור של 25% (המחצית השנייה, 25%, היתה שייכת לבעלה החייב). לפיכך, ולכל הפחות, היתה צריכה לפדות את המיטלטלין בשיעור נוסף של 50% מערך המיטלטלין. מעבר לאמור, נקבע כי היה על הנתבעת לערוך רשימת מיטלטלין אותם פדתה בשני הליכי ההוצל"פ המתוארים.
בית המשפט העיר כי לו הפדיון היה מוצע במסגרת מכירה פומבית, היה ניתן להחשיבו כמכר לכל דבר ועניין לפי ס' 34 לחוק המכר. עם זאת, כדי שבית המשפט יעשה כן, צריכים להתקיים מספר תנאים: הפדיון צריך להינתן לפי שווים הריאלי של המיטלטלין, יש צורך להצביע על מקור מימון ניטראלי, על ההליך להתבצע בתום לב ויש לפרט את המיטלטלין הנכללים בפדיון. עמידה על תנאים אלו, כאמור, תעניק לפודה זכות בעלות במיטלטלין המפורטים. לפיכך, בית המשפט דחה את בקשת המבקשת והטיל עליה תשלום הוצאות שכר טרחה (3,000 שקלים) עבור כל אחד מהמשיבים – ארבעה במספר.
