החוק הישראלי מטיל חובה על בעל כלי רכב מנועי להנפיק ביטוח חובה לרכבו. בנוסף, ניתן לעשות ביטוח מקיף וביטוח צד ג'. על מנת להנפיק כל אחד מהביטוחים הללו, ניתן לפנות לחברות הביטוח השונות ולסוכני המשנה שלהן. אולם, מה קורה כאשר סוכן הביטוח עצמו לא דואג להנפקת הפוליסה והעברת הפרטים לחברה המבטחת? שאלה זו נדונה בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו הצהרתי להכיר בתוקפו של ביטוח צד ג' של המבקש במשרדי המשיבה. על פי כתב התביעה, המבקש החזיק בבעלותו אופנוע, אותו ביקש לבטח במשרדי המשיב, סוכן ביטוח. המשיב עבד אותה עת כסוכן משנה של סוכנות ביטוח שהייתה בקשרי עבודה עם המשיבה הראשונה.
לאחר שהמבקש פנה למשרדי המשיב, הלה מילא במשרדו הצעת ביטוח צד שלישי, שריפה ואש ודמי הביטוח שולמו. למבקש נמסרה טיוטה של הפוליסה. לאחר זמן מה, התגלה כי המשיב לא הפיק את הפוליסה ולא דיווח למשיבה על ההתקשרות. בנוסף, הוא לא העביר את דמי הביטוח שנגבו לחברה. פרטים אלו התגלו לאחר שבחודש ינואר 2003, המבקש היה מעורב בתאונת דרכים עם צד שלישי ונפצע קשה.
לאחר התאונה, הצד הנפגע תבע את המבקש בגין נזקיו והאחרון פנה למשיב על מנת לקבל סיוע בהכנת כתב ההגנה והתביעה שכנגד. לטענת המבקש, במעמד זה, המשיב אמר כי אין צורך להפעיל את הפוליסה. משכך, הוא החל לחשוד באי תקינות במעשי המשיב. הלה ביקש להרגיעו ומסר לו כתב התחייבות אישית לתשלום כל סכום עבור צד ג'. אז, פנה המבקש למשיבה על מנת לברר את העניין. הוא גילה כי לא הונפקה עבורו כל פוליסה והמשיבה טענה שלא נגבו דמי ביטוח. לכן, לטענתה, המבקש כלל לא היה מבטוח בזמן התאונה.
בפסק הדין שניתן בעניין תביעתו של צד ג' נגד המבקש, האחרון חויב בתשלום סכום כולל של 60 אלף ₪. על כן, המבקש עתר לבית המשפט על מנת לקבל צו הצהרתי לפיו היה מבוטח אצל המשיבה בעת התאונה ולכן היה עליה לשפותו בגין התשלומים. מנגד, המשיבה התנגדה למתן הצו ההצהרתי. לטענתה, המשיב לא פעל כשלוחה ואף לא שילם את דמי הביטוח במלואם. בנוסף, נטען כי בין המבקש למשיבה לא נכרתה מעולם פוליסת ביטוח וכי התביעה התיישנה. סוכן הביטוח המשיב הודה במעשים שיוחסו לו והצטרף לטענות המבקש כלפי המשיבה.
דיון והכרעה
בפתח ההחלטה, קבע השופט כי המשיב עבד כסוכן משנה של חברת ביטוח שהייתה בקשרי עבודה עם המשיבה. השופט ביסס החלטתו על עדות המשיב, אשר לא נסתרה על ידי עדים מטעמה של המשיבה. בנוסף, העובדות שנטענו אף לא הוכחשו על ידה. יתרה מזאת, נקבע כי המשיב פעל כשלוחה של המשיבה גם מכוח דיני השליחות. שכן, הראשון היה מוסמך לגבות דמי ביטוח עבור המשיבה ולהנפיק פוליסות במסגרת פעולתו המשפטית.
משכך, להגדרתו של המשיב כ"סוכן משנה" על ידי המשיבה לא הייתה השפעה במישור המהותי ביחסים שבין השניים, לקביעת השופט. בנוסף, לאחר שמיעת עדות המשיב, השופט פסק כי נקשר חוזה ביטוח בין הצדדים. זאת משום הייתה הצעה וקיבול והייתה מסוימות וגמירות דעת מטעם המעורבים. לא זו אף זו, המבקש שילם את דמי הביטוח וקיבל עותק של ההסכם. יתרה מזאת, על פי חוק הביטוח, על המבטח להנפיק למבוטח פוליסה המפרטת את הזכויות והחובות של המעורבים, אך אין מדובר בתנאי בלעדיו אין. כלומר, באי הנפקת הפוליסה לא היה בכדי לפגום בתקפות החוזה שנחתם, והיעדרה לא עלה לכדי מתן פטור למשיבה מעמידה בהתחייבויותיה.
לבסוף, השופט דחה את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי המשיבה מכוח סעיף 31 לחוק הביטוח. שכן, השופט הבהיר כי במקרה דנן, היה מדובר בפוליסת ביטוח לנזקי צד ג' שלא הייתה כפופה לתקופת ההתיישנות שנקבעה בסעיף 31 לחוק. כלומר, התביעה לא הייתה כפופה לתקופת התיישנות של שלוש שנים, אלא שבע שנים.
בסופו של יום, התביעה התקבלה ובית המשפט נתן צו הצהרתי לפיו המשיבה ביטחה את המבקש בביטוח צד ג'. לכן, הוטלה עליה חבות לפצות את המבקש בגין הסכום אותו חויב לשלם לצד ג' שהיה מעובר בתאונה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
