ככלל, למעביד זכות לשנות את תנאי העבודה, על מנת שיתאימו להנחיות חוקי המגן ולפרשנות שניתנה להם בפסיקה. למשל, בעבר מעבידים היו מעסיקים עובדים רק במשמרות לילה. עבור העובד, המשמעות הייתה שכר גבוה יותר. אולם, הפסיקה קבעה שהעסקה מעין זו מנוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה ויש להעסיק גם במשמרות יום. הלכה למעשה, כתוצאה מהפסיקה, תנאי השכר של העובד שהועסק רק במשמרות לילה נפגעו. לפיכך, הפסיקה קבעה שיש לשלם לעובד פיצוי בגין הפגיעה בשכרו. דיון בנושא ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום חוזה עבודה
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות וחובות מעסיקים


בית הדין לעבודה דן בסוגיה עקרונית של שינוי תנאי עבודת התובעות. על פי עובדות המקרה, התובעות הועסקו על ידי המדינה כמטפלות בפנימיות. בתחילת עבודתן, הן הועסקו רק במשמרות לילה ומאוחר יותר, עבדו גם במשמרות יום. לשיטתן, נעשה שינוי בתנאי עבודתן ולכן הן ביקשו מבית הדין להצהיר על האיסור שבדבר. לחלופין, הן ביקשו לחייב את המדינה לשלם להן כאילו המשיכו לעבוד במשמרות לילה, ששכרן גבוה יותר, גם כאשר עבדו במהלך היום.


יש לציין שהתובעות לא ערערו על עצם זכותה של המדינה לשנות את אופי המשרה. אלא, ביקשו לקבל פיצוי הולם עבור אי הנוחות והעוול שנגרם להן על ידי המדינה בעקבות השינוי. המדינה לא השיבה לטענות באופן פרטני, אלא טענה שבפסיקה קודמת של בית המשפט העליון נקבעה הלכה ברורה בנושא, ולא היה מקום לסטות ממנה. לפי הלכה זו, השינוי בתנאי העבודה של המטפלות היה לגיטימי והתבקש מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה. אולם, היה ראוי לפצות את המטפלות בגין השינוי. שיעור הפיצוי הווה חישוב של "הפרשי השכר" בגין השינוי, למשך שנה אחת.


הכרעה


באופן כללי, השופטים קיבלו את טענת המדינה לפיה לא היה מקום לסטות מההלכה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון. עם זאת, הודגש ששני הצדדים לא הביאו ראיות מספקות לחישוב הפיצוי הפרטני של כל אחת מהתובעות במקרה זה. על כן, הוחלט שהמדינה תפצה את התובעות לפי הפרשי "המשכורת הממוצעת" של שלושת החודשים שקדמו לשינוי בתנאי העבודה, לעומת "המשכורת הממוצעת" בשלושת החודשים שלאחר מכן, כפול 12 חודשים. כלומר, פיצוי בגין הפרשי השכר למשך שנה אחת, כפי שנקבע בהלכת בית המשפט העליון.