כל אחד יודע כי אין זה אפשרי להימנע כליל מטעויות. לעיתים, כאשר הטעויות גורמות לנזקים משמעותיים, השלכתן עלולה להיות קשה ביותר. טעויות מדידה נופלות להגדרה זו. כל טעות של מודד עלולה לגרום לנזקים בשווי של מיליוני שקלים. האם במקרה של טעות מדידה, יישאו המודד ומעסיקו במלוא האחריות לנזק, או שמא באחריות החברה הקבלנית לבצע פעולות מסוימות בכדי לוודא את נכונות המדידה.

 

יש לכם שאלה?

פורום ליקוי בנייה


מקרה בו טעות מדידה חייבה חברה קבלנית להגיע להסכם פשרה עם בעל המגרש השכן, אגב תשלום פיצויים, הגיע לדיון בבית המשפט. הנזקים אשר נגרמו לחברה הקבלנית היו רבים. לדוגמא, היא נאלצה להרוס חלק גדול מן המבנה, לשלם פיצויים לבעל המגרש השכן, להתמודד מבחינה כלכלית עם עיכוב הפרויקט ועוד. לצד המחלוקת בין המודד לבין החברה ממנה נרכשו שירותי המדידה, בנוגע לשאלה מי מהם אחראי לנזק, התעוררה השאלה המרכזית - האם היה על החברה הקבלנית לבצע פעולות מסוימות, ומשלא עשתה כן היא תרמה להיווצרות הנזק שנגרם.


טענות הצדדים


המודד בפועל והחברה שסיפקה את שירותי המדידה טענו כי תקנה 16 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו) מחייבת הימצאותו של אישור חתום בידי מודד מוסמך ברשותו של מנהל העבודה טרם התחלות העבודות. מטרת האישור החתום הינה לאשר כי הבניה אכן מתבצעת במקום המתאים לכך. לגרסתם של הנתבעים, שנתמכה בחוות דעתו של שמאי מקרקעין (שאינו מודד מוסמך), העובדה כי אישור זה לא נמצא, הייתה למעשה כשל בהתנהלות החברה הקבלנית, כשל אשר עלה לכדי "אשם תורם". לפי הדין, בהינתן והחברה אכן יצרה "אשם תורם", ההשלכות לכך תהיינה הפחתת הפיצויים שיפסקו לה, בשיעור השווה לחלקה היחסי באחריות לנזק שנגרם.


החברה הקבלנית אישרה כי אכן לא היה בידי מנהל העבודה אישור בכתב בנוגע לנכונות המדידה. עם זאת, לטענתה, לא היה כל קשר סיבתי בין עובדה זו לנזק שנוצר. לטענת החברה הקבלנית, הסיבה לכך הייתה כי אותו מודד מקורי ביצע במגרש פעולות נוספות (סימון מתווה הבניין ומדידה למטרת קבלת טופס 4), ולמרות זאת, הטעות לא התגלתה. החברה הקבלנית הוסיפה כי בנסיבות דנן, במידה והמודד היה מתבקש למסור מסמך בכתב, סביר להניח שהוא היה עושה זאת כלאחר יד וטעותו לא הייתה מתגלה.


דיון והכרעה


בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המודד מטעם התובעת. לשיטתו, מטרת תקנה 16 שהוזכרה לעיל, היא לוודא כי הקבלן אכן בונה לפי סימוניו של המודד, ולא כי מדידותיו של האחרון נכונות הן. לכן, אם מדידה נוספת הייתה מתבצעת, ממצאיה היו מאשרים כי הקבלן אכן בנה לפי סימוני המודד. בית המשפט הלך צעד נוסף, ולמען הסר ספק, בדק גם את הדרך ההפוכה לפירוש תקנה 16. קרי, שמטרת התקנה הינה אכן לוודא כי המדידה שביצע המודד אכן מהימנה.

 

בית המשפט קבע כי גם פרשנות כזו לא תטיל אחריות על החברה הקבלנית. כנזכר לעיל, המודד ביצע פעולות נוספות באתר הבנייה, וטעותו לא התגלתה. בפסק הדין נקבע כי גם אם התובעת הייתה מבקשת מהמודד אישור בכתב, הדבר לא היה מוביל לגילוי הטעות. עדותו של המודד חיזקה את סברתו זו של בית המשפט, המודד העיד כי הוא "אינו נוהג לערוך בדיקות נוספות בעת המדידות שלאחר מכן". לאור הדברים האלה, בית המשפט קבע כי אין לחייב את החברה הקבלנית ב"אשם תורם". לכן נקבע כי אין לגרוע מסכום הפיצויים שישולם לה. לצד זאת, ומבלי להתעמק בכך, בית המשפט קבע כי המודד היה עובד של חברת המדידות ולא קבלן עצמאי. לכן, נקבע, חברת המדידות הייתה אחראית לנזקים שנגרמו לתובעת.