על מנת להפסיק את קיומה של חברה, יש לחסלה כאישיות משפטית נפרדת על ידי תהליך פירוק. מטרת הליך זה היא להביא לחלוקת המשאבים והנכסים שנותרו ברשות החברה בצורה יעילה, תוך כיסוי החובות. ישנן מספר סיבות לפירוק חברה: חדלות פירעון, חוסר פעילות של החברה, סכסוכים עסקיים וכד'.

 

יש לכם שאלה?

פורום יזמות עסקית

פורום פירוק שותפות

 

ההחלטה על הפירוק יכולה להתקבל על ידי בית המשפט או בפיקוחו, או על ידי החברה עצמה – בעלי המניות או נושיה. קרי, פירוק מרצון. החוק קובע את הסדר שבו מתנהל הליך פירוק זה. כאשר מדובר בחברה מיוחדת, כגון חברה ממשלתית, יש הוראות חוק ספציפיות שחלות במסגרת ההליך. דיון בבקשה לפירוק מרצון של חברה ממשלתית ניתן לראות בפסק הדין דנא.


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה לפירוק חברה ממשלתית לפיתוח חוף ים המלח, חבל סדום וערד בע"מ. הבקשה הוגשה על ידי החברה עצמה ורוב מניותיה הוחזקו על ידי מדינת ישראל, וחלקן על ידי מועצה אזורית ערד ותמר. לבקשת הפירוק הוגשה התנגדות מטעם אחד מנושי החברה. לטענת הנושה, לבית המשפט כלל לא הייתה סמכות לדון בבקשה לפני שהתקבלה החלטתה ממשלתית בעניין. נושה נוסף שתמך בטענה זו טען כי לפירוק החברה עלולות להיות השלכות רחבות במישור הכלכלי והציבורי. לכן, מן הראוי שהמדינה כבעלת מרבית מניות החברה, תביע דעתה על כך. עובד של החברה, שהיה אחד מנושיה, הצטרף אף הוא להתנגדות לבקשת הפירוק.


לטענת המדינה, לבית המשפט הייתה סמכות לדון בבקשת הפירוק גם בהיעדר החלטת ממשלה בעניין. זאת מכוח סעיף 2 לפקודת החברות, שמחיל את הוראות הפקודה במקרים בהם אין סעיף מסוים בחוק החברות הממשלתיות. בנוסף, נטען כי לא היה מדובר בהחלטה על פירוק מרצון והחברה הייתה רשאית לבקש בעצמה את פירוקה על ידי פנייה לבית המשפט.


דיון והחלטה


השופטת הבהירה כי המסגרת הנורמטיבית של הדיון הייתה בפקודת החברות, תשמ"ג - 1983 וחוק החברות הממשלתיות, התשל"ו - 1975. על פי סעיף 14 לחוק החברות הממשלתיות, לממשלה יש אפשרות להביא לפירוק מרצון של חברה ממשלתית בהתקיים מספר תנאים: כאשר מטרות החברה הושגו, או שהשגתן אינה אפשרית; מטרות החברה הוטלו על רשות שהוקמה בחוק או על חברה ממשלתית אחרת; לחלופין, ראוי כי מטרות החברה יבוצעו על ידי גוף או חברה שאינה ממשלתית.

 

בנוסף, סעיף 11 לחוק קובע שהחלטה של חברה ממשלתית על פירוקה מרצון, טעונה אישור של הממשלה. בשל סעיף זה, השופטת הייתה סבורה כי טרם הדיון המשפטי בפירוק החברה, היה על הממשלה לדון בעניין ולקבל החלטה. רק לאחר מכן, היה באפשרות בית המשפט לקבל החלטה בעניין. הודגש כי הדיון הממשלתי בעניין היה חשוב, בין היתר משום שלפירוק חברה ממשלתית היו עלולות להיות השלכות ציבוריות וכלכליות רחבות, אשר לא עלו בפירוק חברה שאינה ממשלתית.  בסופו של דבר, הוחלט לאפשר לממשלה לקבל החלטה בעניין טרם המשך הדיון בפירוק.