כאשר רוצים למנות בן ממשיך למשק החקלאי, יש לעשות זאת על ידי חתימה על התחייבות המעניקה לאדם הנבחר זכויות המשך בנכס. על מנת להשלים את המינוי, יש לקבל אישור מהסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל ואגודת המושב. רק כאשר גורמים אלה מאשרים את המינוי, הוא מקבל תוקף רשמי. על כן, לא פעם עולה השאלה מתי ניתן לחזור או לבטל את המינוי, לאחר שהתקבל האישור מאותם גורמים. כך היה למשל בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה למתן פסק דין הצהרתי לביטול הכרתו של הנתבע כבנם הממשיך של הורים המנוחים של הצדדים. על פי כתב התביעה, התובע והנתבע הינם אחים שהוריהם נפטרו. למנוחים היו זכויות מסוג "בר רשות" במשק חקלאי ובשנת 1985, הם חתמו על כתב הצהרה והתחייבות במסגרתו מונה הנתבע כבן ממשיך. המינוי אושר ונרשם במהלך שנת 1986. בשנת 1997, המנוח ערך צוואה ובה הוריש את כל רכושו לילדיו בחלקים שווים. בצוואה לא נזכר מינוי הנתבע כבן ממשיך. כעבור כשנה, בשנת 1998, האב הודיע למנהל, לאגודה ולסוכנות על ביטול מינוי הנתבע כבן ממשיך. אז, הסוכנות טענה כי לא היה באפשרות המנוחים לבטל את המינוי כבן ממשיך באופן חד צדדי. כלומר, כל עוד הנתבע לא ויתר על מינוי זה, הוא עמד בתוקף. על כן, המנוח הגיש תביעה להצהרה כי כתב ההתחייבות בטל. טרם שנערך הדיון לגופו של עניין בבקשה, הוא נפטר. על כן, יתר ילדיו באו במקומו, כיורשיו. בשנת 2000 הם הגישו בקשה לקיום הצוואה, והנתבע התנגד לכך.
טיעוני הצדדים
התובעים טענו כי במשך 15 השנים האחרונות, מרבית שטחי המשק הוחזקו על ידם וחלק קטן על ידי הנתבע. לדידם, עצם ההחזקה בפועל של שטחים אלו, בהסכמת המנוחים וללא התנגדות הנתבע, הקימה להם זכות שלא להיות מפונים מהשטח. בנוסף, נטען כי כתב ההתחייבות שנחתם על ידי ההורים ניתן לבקשת הנתבע, לצורך הקמת יחידת מגורים בשטח. התובעים הוסיפו וטענו כי לאחר שאביהם גילה כי מטרת הנתבע הייתה להשתלט על המשק ולהביא לנישול אחיו, הוא חזר בו מהבטחתו.
האחים טענו כי חרטה זו גרמה לכך שהמתנה אותה העניק האב לנתבע לא הושלמה, הלכה למעשה. התובעים טענו כי כתב ההתחייבות בטל וכי רצון המנוחים היה להוריש את המשק לשלושת האחים. לחלופין, נטען כי גם אם הנתבע יוכר כבן ממשיך, יש לחייבו לשלם להם פיצויים בשווי הנכסים שבחזקתם ושהמנוח הוריש להם.
מנגד, הנתבע טען כי התובעים לא רצו להתמנות כבנים ממשיכים בעבר ולא התנגדו למינויו על ידי ההורים ככזה. לדידו, הוריו הבינו את משמעות מינוי הנתבע כבן ממשיך והוא הסתמך על החלטה זו, על מנת להשתקע במשק ולבנות את ביתו שם. הנתבע טען כי לו הוא היה יודע שהתובעים יבקשו לחלק את המשק בעתיד, הוא לא היה מסכים למינויו כבן ממשיך. כמו כן, הנתבע הדגיש כי הוא שגרם למשק להפוך לעסק רווחי. יתרה מזאת, נטען, רק לאחר פרוץ הסכסוך התובעים ביקשו לשנות את המצב במשק ולהשתלט עליו, לטענת הנתבע. לבסוף, הוא הוסיף כי המשק לא נכלל בעיזבון המנוחים והעברתו הייתה אפשרית רק מכוח ההתחייבות למנותו כבן ממשיך.
דיון והחלטה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטת החליטה לדחות את התביעה. נקבע כי לכתב ההתחייבות למנות את הנתבע כבן ממשיך ניתן תוקף לאחר ששני הצדדים חתמו עליו, הסוכנות אישרה את מינוי הנתבע והמנהל אישר החלטה זו. על כן, ההתחייבות הושלמה ולא היה באפשרות המנוחים לחזור בהם מהחלטתם, ללא הסכמת הנתבע ו/או צו בית משפט. בנוסף, לאחר שהושלמה ההתחייבות, הנתבע שינה את מצבו לרעה והסתמך על היותו בן ממשיך, לצורך השתקעות במקום. משכך, לא היה באפשרות המנוח לחזור בו מהמתנה אותה נתן לנתבע, כפסיקת השופטת.
עם זאת, השופטת שוכנעה כי התובעים הם שהחזיקו וטיפלו בחלקים מסוימים מהמשק במהלך השנים האחרונות. נקבע כי עבודה זו נעשתה בכפוף להסכמתם של ההורים ועל בסיס הבטחתם. יתרה מזאת, גם הנתבע הודה כי אפשר לתובעים לעשות שימוש בחלקים מהמשק ואף נמנע מהגשת תביעה לסילוק ידם מהנכס. כלומר, השופטת קבעה כי הנתבע השלים עם העובדה לפיה התובעים החזיקו בחלק מהשטח ועיבדו אותו. לכן, גם אם לא הייתה ניתנת לאחרונים הבטחה על ידי המנוח לעשות כך, הרי שהנתבע היה מנוע מלטעון להיעדר זכויות של התובעים במשק. על כן, השופטת דחתה את טענת הנתבע לפיה התובעים נעדרו זכויות במשק. לאחר מכן, השופטת החליטה לדחות את התביעה לביטול ההתחייבות למינוי הנתבע כבן ממשיך. אולם, היא הכירה בכך שזכויותיו במשק מתוקף תפקיד זה היו כפופות לזכות השימוש והחזקה של התובעים בנכס.
.jpg)
-min(2).jpg)
