חוק גיל הפרישה, תשס"ד – 2004 מגדיר את גיל היציאה לגמלאות של נשים וגברים. עם זאת, ניתן לפרוש מעבודה טרם ההגעה לגיל זה. במסגרת פרישה מרצון. פרישה זו יכולה להיעשות ביוזמת המעביד או העובד עצמו. לעיתים, היא מתבקשת בשל מחלה המונעת את המשך העבודה או עקב נסיבות אישיות אחרות. על מנת לעודד את העובד לעזיבה זו, מוצעים לו תנאי פרישה נוחים ותשלום גמלאות שונות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגש לבית המשפט ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב שקיבל את הודעת המנהל הבכיר אודות מועד פרישתו של המערער וזכאותו לגמלה. ראשיתם של הדברים בשנת 1974, עת החל המערער לעבוד בנציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין כעובד קבוע. הוא עבד במשרד עד לשנת 2001. במהלך שנת 1990, הוא הושעה מתפקידו בעקבות הליכים משמעתיים ופליליים שהתנהלו נגדו. זאת עקב חשד להוצאת מידע שהיה מצוי במאגר סודי, והעברתו לידי חוקר פרטי. בשנת 1997, המערער הורשע בעבירה של גילוי והפרת חובה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וחויב בתשלום קנס, ביצוע עבודות שירות לציבור ומאסר על תנאי.
בשנת 2000, נגזר דינו בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה והוא ננזף נזיפה חמורה. הוחלט להקפיא את דרגתו למשך שנה ולהפקיע את משכורתו הקובעת ב-12 תשלומים רצופים. עם זאת, הוחלט שלא לפטר את המערער ולהשיבו לעבודתו הקבועה. לאחר סיום הליכים אלו, המערער ניהל משא ומתן במטרה לקבוע את תנאי פרישתו המוקדמת. בשנת 2000 נחתם הסכם פרישה מרצון בין המערער ונציבות מס הכנסה. במסגרת ההסכם, נקבע מועד הפרישה לתאריך 31.01.2001. במהלך נובמבר 2000, המערער ביקש לדחות את מועד הפרישה לסוף חודש מרץ 2000.
המשיבה סירבה לבקשה זו, אך הסכימה לדחות את המועד לתאריך 28.2.2001. המערער קיבל מספר הודעות שאישרו החלטה זו. במהלך חודש מרץ 2001, המערער פנה לממונה על הפרישה והגמלאות בנציבות שירות המדינה וביקש לבטל את הסכם הפרישה ולחזור לעבודה. לטענתו, הוא לא הסכים לפרוש בסוף חודש פברואר 2001 אלא בסוף חודש מרץ.
בנוסף, הוא טען כי המכתבים שנשלחו לו מטעם המשיבה ובהם נקבע תאריך פרישתו, הגיעו אליו רק בסוף חודש מרץ 2001. קרי, חודש לאחר תאריך הפרישה. בקשותיו של המערער נדחו והודע לו כי הוא היה זכאי לגמלה החל מיום 28.2.2001. המערער הגיש מספר ערעורים על החלטה זו, אך הם נדחו. באוגוסט 2001, הוא קיבל הודעה בה נאמר שזכאותו לקצבה הייתה החל מחודש מרץ 2001. אז, פנה המערער לבית המשפט וטען כי הלכה למעשה, הוא פוטר מעבודתו באפריל 2001 ולכן, היה זכאי להטבות פרישה מכוח חוזר נציבות שירות המדינה.
החלטת הערכאה הראשונה
בית הדין האזורי פסק כי הפסקת עבודת המערער הייתה בהסכמתו. לכן, נקבע כי לא היה מדובר בפיטורים אלא בפרישה מרצון, כאשר תאריך פרישתו של המערער היה משני בחשיבותו ביחס להטבות. נפסק כי המערער הסכים בשתיקה למועד פרישתו החדש. זאת משום שלאחר שבקשתו לדחיית תאריך הפרישה נדחתה בדצמבר 2000, המערער לא הביע כל התנגדות לכך עד לתחילת מרץ 2001. קרי, לאחר חלוף תאריך פרישתו החדש.
כנגד החלטה זו, המערער טען כי אולץ לפרוש. לדידו, שתיקתו לא העידה על הסכמה או ויתור על זכויותיו. הוא שב וחזר על הטענה לפיה הוא פוטר מעבודתו בחודש אפריל 2001. מצד שני, המשיבה טענה כי המערער הסכים לפרוש לפנסיה מוקדמת ורק בערעור טען להיעדר הסכמה. המשיבה הוסיפה וטענה כי המערער שתק ביחס להודעות אודות תאריך פרישתו החדש, מבלי שניתן לכך כל הסבר. לכן, לדידה, היה על בית הדין להותיר את פסק הדין של הערכאה הראשונה על כנו.
דיון והכרעה
בפתח דבריו, השופט הבהיר כי בסופו של יום, פרישתו של המערער הייתה מרצון ובהסכמה. הסכמה התבטאה בפרוטוקולים בעניינו של המערער, עליהם הוא היה חתום ובאמצעותם נקבעו תנאי פרישתו המשופרים. עם זאת, הוא הוצג על ידי המשיבה כמי שפוטר ובכך זכה לקבל פנסיה מוקדמת, לה זכאים רק מפוטרים. זאת מכוח סעיף 15(4) לחוק שירות המדינה(גמלאות), תש"ל – 1970.
השופט קבע שהמערער זכה להנות משתי הטבות אלו במסגרת תנאי הפרישה המיוחדים שנקבעו לו, כאשר נקודת המוצא הייתה שפרישתו הייתה חופשית ומרצון. נקבע כי הפיטורים היו כלי עזר לתשלום פנסיה מוקדמת מבלי לעבור את מסלול הפיטורים הרגיל. בנוסף, נטען כי תאריך סיום העבודה היה כפי שנקבע בין הצדדים – 28.2.2001. לכן, לא היה מקום לקבל את טענת המערער ולהחיל עליו את חוזר נציבות שירות המדינה, שחל על מי שהפסיקו עבודתם החל ממרץ 2001. יתרה מזאת, גם לו חוזר זה היה חל על המערער, היה עליו לעמוד במספר תנאים על מנת לקבל את ההטבות שהעניק. בסופו של דבר, בית הדין דחה את הערעור וקיבל את החלטות הערכאה הראשונה בעניין.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
