לאורך ההיסטוריה של הבניה בישראל עברה מעטפת הבניין שינויים מתקופת הטיח, דרך תקופת ה"שפריץ", ציפוי הגרנוליט והפסיפס. בשני העשורים האחרונים החל החיפוי באמצעות אריחי שיש לתפוס נפח רב יותר בסגנון הבניה. בחיפוי של בניין מוצמדים לעיתים מאות ואלפי אריחים באמצעות חומרי הדבקה ורשתות ברזל, כאשר שיטת החיפוי הנפוצה יותר היא זו המכונה "חיפוי רטוב".

בשיטה זו מעוגנים האריחים באמצעות חוטי ברזל מגולוונים לרשת מתכת מגלוונת המוצמדת לקיר הבניין ובנוסף, מודבק האריח לקיר באמצעות חומרי טיט להדבקה. חסרונה של השיטה בכך שהיא חשופה יותר לכשלים של ביצוע ותוצאותיהם של כשלים אלה עלולות להיות הרות אסון.
העובדה ולפיה, לא הוסדרו תקנים לדרך העיגון מחד גיסא, ובדיקת תקינות העיגון מאידך גיסא, מחדדת את הבעייתיות שבתביעות מסוג זה. שאלה זו ההופכת להיות מטרידה יותר ויותר בשנים האחרונות ולה היבטים צרכניים בטיחותיים ופליליים עמדה להכרעה במלוא חריפותה בסכסוך זה שנדון בפני בית המשפט בין נציגות הבית המשותף מרחוב איילת חן 4 בהרצליה לבין קבלנים וקבלני משנה אשר היו מעורבים במישרין או בעקיפין בתהליך החיפוי של הבניין .


כך הפכה מחלוקת פשוטה לכאורה לסכסוך עמוס וממושך שהתברר בהליך משפטי מאז שנת 2000 בפני מותבים שונים. הקושי בהכרעה התגבר עוד יותר משעה שהוברר בשלב מאוחר למדי כי המהנדס שמונה כמומחה מטעם בית משפט לבדיקת ההיבט ההנדסי של הסכסוך חסר מומחיות בתחום הספציפי ומסקנותיו נדמו כבלתי סבירות בעליל.

נקבע כי:

1. תפקידו של מומחה בית משפט בעניינים הנדסיים הינה לנתח את המימצאים ולהציגם בפני השופט באופן בהיר ומובן בדרך המאפשרת את אימוץ הפתרון מתוך הבנה עקרונית של ההיגיון העומד בבסיסו גם ע"י מי שנעדר הכשרה מקצועית בתחום.
2. סמכות זו של מומחה בית משפט הינה בעלת מאפיינים של משרת אמון ולאחר שבית משפט מאבד את האמון בכושרו המקצועי של המהנדס חובה עליו להביא להדחתו ולמינוי של מומחים מקצועיים שבקיאותם בתחום לא תהא מוטלת בספק.
3. רצוי אם כן כי מינוי המומחה המקצועי ייעשה באופן אישי ע"י השופט הדן בתיק ואמור לחוש שלמות והזדהות בתהליך ההסתמכות על מסקנותיו של המומחה.
4. לאחר שבית המשפט הגיע למסקנה ולפיה, נקודת המוצא למסקנותיו של מומחה בית המשפט בדבר עומס השליפה הנדרש בבדיקת הידבקות של אריחי השיש , הגם שמדובר בעיגון שחוזק בהחדרת עוגנים , שגויה ביטל זה את מינויו ומינה מומחה אחר תחתיו.
5. המהנדס שמונה בשלב זה קבע, כי תקני העיגון של רשתות התלייה אינם רלבנטיים במקרה בו נעשה עיגון נוסף ולפיכך, נכון לחשב את עומס השליפה הנדרש במקרה זה עפ"י ת"י 414 המתייחס לכוחות הרוח ועל פיו חושב כוח היניקה הן לשטח פני האבן והן לשפה.
6. בהתחשב באלה, קבע המומחה כי עומס השליפה הנדרש אינו עולה על 34 ק"ג ומכאן, כי ביצוע עבודות החיפוי והעיגון של אריחי הבניין נעשה באמות מידה מקצועיות תקינות. מסקנותיו אלה אומצו ע"י בית המשפט ולניכחן נדחו טענות הנציגות וחלק התביעה העוסק בתקינות החיפוי.
7. חלקה הנוסף של התביעה שעסק בתקינות האיטום ויתר ליקויי הבנייה התקבל, אף זאת תוך הסתמכות על מסקנותיו של מומחה נוסף שמונה לחוות דעת דעתו בתחום האיטום ובהסתמך על מימצאיו חוייבו חלק מהנתבעות בפיצוי כספי בסכום של כ – 300,000 ₪.