לאחר גמר חקירה פלילית בעניינו של אדם, ובמידה שנמצאו די ראיות להוכחת אשמתו, מוגש כתב אישום נגדו. במסמך זה, מפורטות כל העובדות הנטענות נגד הנאשם וחובת הוכחתן מוטלת על התביעה. כאשר התביעה אינה עומדת בחובה זו, הנאשם מזוכה. אולם, באפשרותו של הנאשם לבקש את ביטול כתב האישום נגדו עוד לפני בירור אשמתו, מכוח סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי. מדובר בשורה של טענות מקדמיות שבהתקיימן, בית המשפט מורה על מחיקת כתב האישום. כך היה בפסק דין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לביטול כתב אישום שייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות. הבקשה הוגשה על ידי סנגורו של הנאשם, מכוח סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי. מכוח סעיף זה, ניתן לבקש את ביטול כתב האישום במידה שהעובדות אינן מהוות עבירה.
על פי הנטען, הנאשם הואשם בעבירות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה ובניגוד לתקנה 169 לתקנות התעבורה. זאת לאחר שבוצעה לו בדיקת ינשוף ונמצא בגופו ריכוז אלכוהול בשיעור של 315 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף. הסנגור טען שעל פי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, עבירה של נהיגה בשכרות מתבצעת כאשר אדם נוהג בהיותו שיכור או כאשר הוא ממונה על הרכב. על מנת לבדוק מיהו "שיכור", מפנה הפקודה לסעיף 64(ב).
הסנגור הבהיר כי בסעיף זה נקבעה הגדרת "משקה משכר" והגדרת שיכרות. לעניין ההגדרה האחרונה, נקבע כי מי שבגופו אלכוהול בריכוז גבוה מהמותר בחוק, הינו שיכור. הסנגור הדגיש שקביעת ריכוז האלכוהול המותר בגוף נמסרה לידי שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בנוסף, נטען כי בפקודה הוגדר כיצד ניתן למדוד את ריכוז האלכוהול בגוף – באמצעות מתן דגימה של אויר נשוף במכשיר שאושר לשם כך על ידי שר התחבורה, בהסכמת שר הבריאות ובהודעה ברשומות.
האם מכשיר הינשוף אושר על ידי שר התחבורה?
אולם, הסנגור טען כי מכשיר הינשוף מעולם לא אושר על ידי שר התחבורה ולא התקבלה הסכמת שר הבריאות. לכן, התבקש בית המשפט לבטל את כתב האישום. הסנגור הוסיף כי על פי תקנה 169ז לתקנות התעבורה, בדיקת הנשיפה הייתה צריכה להיעשות לאחר בדיקת כיול למכשיר, וקבלת תוצאות תקינות, כאשר על התביעה מוטלת חובה לצרף את פלט תוצאות בדיקה מקדמית זו לכתב האישום. במקרה זה, לא צורף הפלט ולכן הסנגור טען כי לא הוכחו יסודות העבירה. המאשימה ביקשה לדחות את טענות הסנגור, לטענתה, טענות אלו לא היו בגדר טענות מקדמיות שהתאימו לדיון על פי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי.
דיון והחלטה
לאחר שמיעת טענות הצדדים, בית המשפט קיבל את בקשת הביטול שהוגשה מכוח סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי. נפסק כי טענתו של הסנגור באשר לאי אישור מכשיר הינשוף על ידי שר התחבורה והבריאות הייתה נכונה, והוכרה בפסקי דין קודמים. באחד מההליכים בהם הוכרה הטענה, הוחלט לאפשר לתביעה את תיקון התקלות תוך שישה חודשים. אולם, השופט במקרה זה הדגיש כי התביעה לא הציגה כל ראיות לכך שהרשות המבצעת נקטה פעולה לתיקון התקלות. לכן, השופט הסיק כי מכשיר הינשוף לא אושר כחוק ולא הותקנו תקנות מתאימות להכשרתו לשימוש.
באשר לדרישת סעיף 169 (ז) לתקנות התעבורה, השופט קבע כי בדרישה שנקבעה בסעיף החוק היה הגיון רב. שכן, פלט תוצאות הבדיקה יכול היה לסייע בהבהרת העובדות שהיוו את העבירה. בהיעדרו, לא היה ניתן לקבל תמונה שלמה את שהתרחש.
לאור האמור לעיל, השופט קיבל את טענת הסנגור לפיה העובדות שהוצגו בכתב האישום לא עלו לכדי עבירה. משום שמכשיר הינשוף לא אושר על ידי שר התחבורה כנדרש בחוק, השופט קבע כי לא היה ניתן לתקן את כתב האישום במקרה זה. על כן, הוא הורה על ביטולו, מכוח סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. בכך, השופט דחה את דעת המאשימה לפיה לא היה מקום לדון בטענות הסנגור במסגרת דיון על טענות מקדמיות על פי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי.
הודגש כי חובתו של בית המשפט הייתה לבחון את שמירת החוק וביצוע ההוראות לפני כל מטרה אחרת, כגון הענשת נאשמים. זאת גם במקרים של נהיגה בשכרות, תופעה שהפכה למכת מדינה. כלומר, השופט הדגיש שלמרות חשיבות הרשעת נאשמים בעבירה של נהיגה בשכרות, על רשויות החוק לפעול על פי החוק ולא באמצעות מכשיר שלא אושר כחוק. בסופו של דבר, הבקשה לביטול כתב האישום התקבלה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
