בית הדין הארצי לעבודה בעניין זכויות של אדם עם מוגבלות נפשית

פסק דין חדש של בית הדין הארצי לעבודה בעניין זכויות של אדם עם מוגבלות נפשית
עע 670/06 רוט נ’ רם מבנים בע"מ

בפסק דין שפורסם אתמול  דן בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא סטיב אדלר; השופט עמירם רבינוביץ; השופט יגאל פליטמן; נציג הציבור רן חרמש ונציג הציבור הלל דודאי) בסוגיית מעמדו כעובד של אדם עם מוגבלות נפשית.

האדם הגיע אל חברה פרטית על פי בקשתה של קרן לשיקום אנשים עם מוגבלות והועסק שם כעשר שנים תוך קבלת כ- 33%-40% משכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום, בלי שנעשה הסדר בכתב לגבי שיעור שכרו ובלי שבאה כל דרישה מצידו לקבלת שכר מינימום במשך תקופת העסקתו. בתקופה הרלוונטית, לא היו חוק או תקנות המסדירות את העסקתם של עובדים עם מוגבלות בשכר מינימום מופחת (תקנות כאלה קיימות כיום ומחייבות פרוצדורה לקבלת אישור מיוחד מהשר).

פסק הדין כולל סקירה רחבה של ההסדרים בחוק לעניין העסקתם וזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, לרבות ההסדרים החדשים בנושא זה.

השופטים נחלקו ביניהם בשתי שאלות עיקריות:

א. האם התקיימו במקרה זה יחסי עובד ומעביד?
ב. האם יש להחיל את חוק שכר מינימום על מערכת היחסים שהתקיימה?

על דעת השופט פליטמן ושני נציגי הציבור התקבל ערעורה של החברה ונקבע, כי בהיותה של ההתקשרות בין הצדדים למטרת שיקום בלבד, אין להכיר ביחסי עובד-ומעביד בין הצדדים. על כן, נשללה הזכאות לסכומים אשר נפסקו בבית הדין האזורי בגין דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויי פיטורים.

הנשיא אדלר והשופט רבינוביץ, בדעת מיעוט, הגיעו למסקנה שהתקיימו יחסי עובד-ומעביד בין הצדדים. הנשיא סבר, שהעובד זכאי לתשלום שכר מינימום שבנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה יקוזז ממנו הסכום שקיבל כקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

השופט רבינוביץ סבר, שהעובד זכאי לתשלום שכר מינימום מופחת בלבד, שבתקופה הרלוונטית הסמכות לקבוע את הפחתתו ואת שיעורה היו בידי בית הדין לעבודה (בהעדרן של תקנות רלוונטיות בתקופה זו).