עבירות מיסים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה. רשות המיסים פועלת תדיר על מנת להילחם בתופעה ולהעמיד לדין את מבצעי העבירות. בתי המשפט נוטים לגזור על נאשמים אלו עונשים חמורים וקנסות כבדים, על מנת להרתיע את כלל הציבור מפני ביצוע עבירות דומות. אולם, ישנם מקרים בהם מתגבש הסדר טיעון בין הנאשם לתביעה ובמסגרתו, מוטל עונש שחומרתו פחותה. כך היה בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, נגזר דינם של נאשמים שהורשעו בעבירות מיסים שונות. על פי כתב האישום, הנאשמים היו מנהלי ובעלי חברת מוניות. החברה עצמה נאשמה אף היא. נטען כי במהלך שנת 2001, הנאשמים מכרו 90 מניות חברה לתשעה רוכשים שונים ששילמו בסך הכול סכום של 2,340,000 ₪. הנאשמים הפקידו את הכספים בכספת בבנק, אך לא דיווחו על כך בפנקסי החשבונות והרשומות.
בנוסף, נטען כי הם לא דיווחו על הכנסה בסך 1,755,000 ₪ בדוחות השנתיים של החברה. לאחר שהם הודו במעשים שיוחסו להם, הנאשמים הורשעו בעבירות של הכנת פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, עזרה לאחר להתחמק מתשלום מס ועזרה לאחר להכין ולקיים פנקס חשבונות כוזב. זאת תוך נקיטת דרכי עורמה ותחבולה.
במסגרת הסדר הטיעון, הגיעו הצדדים להסכם לפיו יוטלו על הנאשמים חמישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בנוסף למאסר על תנאי. כמו כן, הוחלט להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 20,000 ₪, והחברה הנאשמת התחייבה לשלם קנס בסך 80,000 ₪.
הצדדים מבקשים לקיים את הסדר הטיעון, למרות היותו "מקל"
התביעה ביקשה להדגיש את חומרת העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים. שכן, העבירות אמנם היו קלות לביצוע, אך קשות לגילוי. משכך, היה חשש כי מעשים אלו יפגעו באמון ציבור משלמי המיסים ושומר החוק. התביעה ציינה כי המעשים של הנאשמים הביאו לגריעת כספים מאוצר המדינה. אולם, לאור נסיבות המקרה, התביעה הייתה סבורה כי היה מקום לקבל את הסדר הטיעון ולהסתפק בעונש מאסר על תנאי ועבודות שירות, ללא מאסר בפועל. זאת בניגוד למקרים אחרים דומים שהתרחשו בעבר. שכן, במקרה דנן, העבירות נעברו במשך תקופה קצרה, ללא תחכום רב או שיטתיות וסכומי הכסף לא היו גבוהים. בנוסף, הנאשמים השיבו את שנלקח והודו במעשיהם מיד. בכך, נחסך זמן שיפוטי יקר. בית המשפט התבקש לזקוף עובדה זו לזכותם ולקבל את הסדר הטיעון.
הנאשמים ביקשו אף הם מבית המשפט לקבל את הסדר הטיעון ולהקל בעונשם. הם הדגישו את הודאתם המהירה והחיסכון בזמנו של בית המשפט עקב כך, לרבות החיסכון בעלויות ניהול ההליך המשפטי. בנוסף, נטען כי העבירות נעברו על ידי נאשמים אשר שימשו כנהגי החברה והתנדבו לתפקד כמנהליה, על מנת לחסוך בהוצאות. לדידם, העבירות בוצעו בשל חוסר הבנתם את החוק וחוסר מקצועיותם. כל אחד מהם פרש בפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות: הנאשם הראשון עבד במשך 40 שנה כעצמאי, לאחר שנפצע במלחמת יום כיפור, פרנס את משפחתו בכבוד ולא עבר עבירת מס עד למקרה דנן. הנאשם השני טען כי הוא לא ידע קרוא וכתוב וחתם על המסמכים ללא הבנה. הנאשם השלישי הוסיף כי מאז האירועים, הוא הפסיק לעבוד והמונית שהייתה בבעלותו נשרפה. כל שלושת הנאשמים הביעו חרטה.
"הסכם הטיעון הולם, התביעה התייחסה לכלל השיקולים"
בפתח דבריה, הביעה השופטת את מורת רוחה מביצוע העבירות והדגישה את חומרתן. שכן, במשך שלוש השנים בהן הנאשמים שימשו כמנהלי החברה, הם העלימו מהכנסותיה ושלחו יד לקופת המדינה. נטען כי בתי המשפט נטו להשית עונשים מרתיעים וקנסות כבדים על מבצעי עבירות מס. זאת על מנת להרתיע את כלל הציבור מפני ביצוען, ולהביא להפסקת התופעה של השתמטות מתשלום מס כחוק.
עם זאת, השופטת החליטה שבנסיבות המקרה דנן, היה מקום לקבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. היא שוכנעה כי התביעה נתנה דעתה לכלל השיקולים בעניין וקבעה עונש הולם. זאת במיוחד לאור העובדה שהנאשמים שילמו את חובם לרשויות המס והודו בביצוע העבירות מיד לאחר תפיסתם. לאור האמור לעיל, הושת על כל אחד ממנהלי החברה עונש מאסר למשך חמישה חודשים, לריצוי בעבודות שירות. בנוסף הוטל עליהם עונש מאסר על תנאי למשך שמונה חודשים והם חויבו בתשלום קנס בסך 20 אלף ₪. חברת המוניות הנאשמת חויבה בתשלום קנס בסך 80 אלף ₪.
עודכן ב: 01/11/2012