ככלל, כאשר נחקק חוק חדש במדינה המשנה זכויות וחובות של אדם, הוא חל מיום פרסומו ברשומות ואילך. כלומר, החלתו היא עתידית או פרוספקטיבית. לעומת זאת, כאשר החוק משנה הליכי דיון של בית משפט, ואינו פוגע בזכויות בעל הדין, ההנחה המשפטית היא שהוא פועל למפרע. קרי, החלתו היא רטרואקטיבית. לפיכך, כאשר אחד מבעלי הדין טוען כנגד החלתו של חוק, ישנה חשיבות לתכליתו ולזכויות המושפעות מחקיקתו. כאשר מדובר בחוקי עזר, בית המשפט העליון קבע שיש לבחון ראשית האם הרשות המקומית הוסמכה בחוק להתקין חקיקת משנה רטרואקטיבית. במידה והיא הוסמכה לכך, יש לבדוק את סבירות החלת החוק באופן רטרואקטיבי. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין דנא.

 

יש לכם שאלה?

פורום מקרקעין


במסגרת ההליך העיקרי הנדון, התובעת הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר וביקשה מבית המשפט להורות על תשלום היטלי פיתוח ואגרות בסך 177,656 ₪. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. בקשה זו אושרה על ידי רשם בית המשפט אך הוא התנה אותה בכך שהיא תטען כנגד החלת חוק העזר לרמלה (אספקת מים), תשנ"ט – 1988 למפרע וכנגד סכומי התביעה.


לאחר מכן, הנתבעת הלינה על החלטת הרשם. לטענתה, לא היה מקום להתנות את רשותה להתגונן בהעלאת שתיים מהטענות שפורטו בבקשה. ערעורה של הנתבעת נדחה ונקבע תאריך לקדם משפט. לאחר שנערך דיון נוסף בנושא, הנתבעת חויבה בתשלום חובה בסך 153,640 ₪ לתובעת. לכן, בהחלטה דנן היה על בית המשפט להכריע בשאלת החלתו של חוק העזר על הנתבעת וחיובה על פיו.

 

החלת חוק העזר


לאחר עיון בטענות הצדדים, השופטת החליטה לדחות את טענת הנתבעת לפיה היה מדובר בחיוב רטרואקטיבי. זאת משום שהצדדים הסכימו בינם לבין עצמם כי החיוב נבע מחובת תשלום אגרות והיטלי בפיתוח בגין בניה חריגה שבוצעה על ידי הנתבעת. אמנם, הבניה החריגה נעשתה בשנת 1992 והתגלתה על ידי התובעת רק בשנת 1999. אולם, השופטת קבעה שלשון חוק העזר הייתה ברורה בהחלתה על מקרים אלו.

 קרי, מלשון החוק עלה כי החיוב בהיטל יעשה לאחר גילוי קיומן של עבודות הבנייה. כאמור, במקרה זה, מועד הגילוי היה בשנת 1999, כאשר החוק כבר היה בתוקף. לכן, לא היה מדובר בהחלה רטרואקטיבית.

 

בנוסף, השופטת קבעה שמי שבנה בנייה ללא היתר כדין ולא שילם את האגרה שהוטלה עליו, ולאחר גילוי דבר הבניה הגיש בקשה להיתר, יחולו עליו חוקי העזר התקפים ליום הגשת הבקשה. יתרה מזאת, נטען כי כל פרשנות אחרת להחלת החוק הייתה בגדר מתן פרס לבונה ללא היתר כדין. תוצאה זו לא הייתה רצויה במערכת המשפטית. בסופו של דבר, התובענה התקבלה והנתבעת חויבה בתשלום אגרות והיטלי פיצוח מכוח הוראות חוק העזר לרמלה (אספקת מים).