כידוע, כל אישה שיולדת זכאית לקבל חופשת לידה ודמי לידה המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי. בשנים האחרונות, נחקקו חוקים חדשים המאפשרים לאב לקחת חופשת לידה חלקית במקום האם ולקבל דמי לידה. קבלת תגמולים אלו הינה מכוח סעיף 49 לחוק ביטוח לאומי. החוק קובע שהמוסד לביטוח לאומי ישלם לאב דמי לידה כאשר מתקיימים התנאים הבאים: האב עובד כשכיר או עצמאי; שולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו כעצמאי או משכרו כעובד שכיר; אשתו זכאית לדמי לידה מכוח חוק ביטוח לאומי בעד אותה תקופה, ולא שולמו לה עוד דמי הלידה בעד פרק הזמן המלא.

 

יש לכם שאלה?

פורום זכויות נשים בעבודה

 

הסעיף מבהיר כי דמי לידה לא ישולמו כאשר אם התינוק קיבלה כספים אלו בעבור אותה תקופה או כאשר מדובר בפחות מ 21 ימי חופש. מטרת חוקים אלו הינה לחזק את השוויון בין בני הזוג בטיפול בילדים. דוגמא לבקשת גבר לתשלום דמי לידה ניתן לראות בפסק הדין דנא, אשר נידון בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.


במקרה זה, הוגשה לבית הדין לעבודה תביעה לקבלת תשלום דמי לידה לגבר. על פי טענת התובע, בקיץ 2003 נולד בנו. לאחר הלידה, התובע פנה לביטוח לאומי בתביעה לקבל חלק מחופשת הלידה ותשלום דמי לידה לגבר. אולם, פנייתו לא נענתה ולא אושרה. זאת למרות פניותיו החוזרות והנשנות של התובע. כעבור שלוש שנים, ביוני 2006, הגיש התובע את תביעתו לבית הדין לעבודה. בינואר 2007, המוסד לביטוח לאומי הודיע לאב כי הוא החליט לאשר לו דמי לידה במסגרת עבודתו כשכיר. באוגוסט 2007, אושרו לתובע דמי לידה גם במסגרת עבודתו כעצמאי. כלומר, המוסד חזר בו מדחיית הבקשה. השופטת הכירה בהחלטת המוסד וקבעה כי התובע היה זכאי לקבל דמי לידה לגבר בגין עבודתו כעצמאי וכשכיר. זאת עקב לידת בנו באוגוסט 2003. השופטת הבהירה שעל המוסד לשלם את דמי הלידה בהקדם האפשרי. יתרה מזאת, היא חייבה את המוסד בתשלום הוצאות המשפט.