ההליך של מתן סעד זמני מוגדר בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לפיה, בית המשפט מוסמך להעניק את הסעד המבוקש אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה. בנוסף, על בית המשפט להביא בחשבון שיקולי יושר ולבחון את מאזן הנוחות. דוגמא ליישום של התקנה, ניתן לראות בפסק הדין הבא.


יש לכם שאלה?
פורום פינוי שוכר
פורום מקרקעין


במקרה זה, הוגשו לבית המשפט בקשות למתן צווים זמניים. הרקע לבקשות היה הסכם שכירות שנחתם בין המבקשת למשיבות. במסגרתו, המבקשת שכרה מהמשיבות משרדים בקומה בבניין בבעלותן, ואת החניון במקום. הסכם השכירות נחתם בספטמבר 2004 והיה בתוקף עד לחודש אוגוסט 2006, עם אפשרות להארכתו לתקופה נוספת.


במהלך תקופת השכירות, פרץ סכסוך בין המשיבות למבקשת והראשונות הגישו תביעה לפינוי השוכר ולתשלום כספים. בתביעה זו, המבקשת עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו היא הייתה זכאית לשכור את המשרדים והחניון ולעשות בהם שימוש סביר עד לסיום תקופת השכירות שנקבעה בחוזה, או עד למתן פסק דין סופי וחלוט בעניין. בנוסף, המבקשת הגישה בקשה למתן צווים זמניים שיורו למשיבות להימנע מכל פעולה שתפריע לשימוש סביר של הראשונה במשרדים ובחניון. המשיבות התנגדו למתן הצווים הזמניים.


יישום תקנה 362


על מנת להכריע בבקשה, השופט נדרש לבחון האם התקיימו התנאים שבתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי. ראשית, עלתה השאלה האם היו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בנושא זה, השופט קבע שלא היה צורך בראיות מהימנות לכאורה אודות המחלוקות העיקריות שבין הצדדים, אשר היו עתידות להתברר בתביעה העיקרית. כלומר, בתביעה הכספית ותביעת הפינוי.


אלא, היה צורך לבחון האם למבקשת הייתה זכות להשתמש במושכר ללא כל הפרעה, כל עוד היא שכרה אותו ולא פונתה ממנו מכוח פסק דין. לכאורה, למבקשת אכן הייתה זכות מעין זו, מכוח הסכם השכירות שנחתם מול המבקשות. עם זאת, לצד הזכות עמדה גם החובה לשלם את דמי השכירות במועד ולא היה ניתן לצפות מהמשיבות שימשיכו לספק שירותים תקינים למבקשת, מבלי שיובטח להם תשלום עבורם. כך או כך, נקבע שלמבקשת היו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.


הבחינה השנייה הייתה בנושא מאזן הנוחות. נפסק שחלק מפעולות המשיבות שהפריעו לשימוש של המבקשת במושכר לא היו סבירות ותקינות. מאידך גיסא, חלק מהפעולות היו הכרחיות לצורך שמירה על הנכס וביטחון השוהים בו. כך או כך, מאזן הנוחות נטה לטובתה של המבקשת.
לבסוף, נבדקו שיקולי יושר ותום לב המבקשת. השופט הכריע שהמבקשת פעלה בתום לב והגישה תביעתה במועד, תוך חשיפת מלוא הפרטים הרלוונטיים. לפיכך, הוחלט להעניק את הצווים הזמניים שהתבקשו, אך בכפוף למספר תנאים כגון הפקדת ערבות צד ג' וערבות בנקאית.