תביעה בעניין ליקויי בנייה

בית המשפט קיבל באופן חלקי תביעה לפיצוי כספי בגין ליקוי בנייה. התובעים טענו כי בשל מצג שווא שהוצג להם, הם רכשו דירת 4.5 חדרים שהתגלתה לבסוף כדירת 4 חדרים. בשל ליקוי זה, ירד ערכה של הדירה במועד מכירתה. השופטת קיבלה טענה זו, אך קבעה כי למרות מצג השווא, לא היה מקום להעניק לתובעים פיצוי בגין ירידת ערך זה לאור התנהגותם כלפי הנתבעים, עת גרמו להם להאמין כי הם וויתרו על טענות עתידיות כלפיהם. עם זאת, התובעים קיבלו פיצוי בגין ליקוי בנייה אחרים. במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי כספי בעקבות ליקוי בנייה שהתגלו בדירה שנרכשה על ידי התובעים ברחובות, ונבנתה על ידי הנתבעת.

יש לכם שאלה?

פורום ליקויי בניה

התובעים דרשו פיצוי כספי בסך של 145 אלף ₪ בגין ליקוי הבנייה. הנתבעת טענה מספר טענות מקדמיות אשר הצדיקו לדידה את דחיית בקשת התובעים. ראשית, נטען כי על התביעה חלה התיישנות. שנית, נטען לשיהוי מצד התובעים בהגשת התביעה. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובעים נכשלו במתן הודעה אודות ליקוי הבנייה, ובכך הפרו את הוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973. לגופו של עניין נטען כי לא הייתה ירידת ערך בשל ליקוי הבנייה, בניגוד לטענת התובעים.

דיון והכרעה

טרם הדיון במחלוקות המרכזיות בתיק, השופטת דחתה את בקשת הדחייה על הסף של הנתבעת וכן את טענותיה המקדמיות. לעניין ההתיישנות והשיהוי, נפסק כי טענות אלו הוצגו שלא לעומק, ולא הוכחו. לכן, הן נדחו. לעניין אי קיום חובת מתן הודעה, הרי שעדותה של התובעת סתרה טענה זו. היות ועדות זו לא נסתרה, היה בה כדי לדחות את טענת הנתבעת אודות חובת הודעה.

בנוסף, בשל הצורך בחוות דעת מומחית אודות המחלוקות שעמדו במרכז התביעה, מונה מהנדס מטעם בית המשפט. הלה קבע קיומה של ירידת ערך בשווי 2,900 ₪ בגין ליקויים שלא היו ניתנים לתיקון וכן ירידת ערך בשווי של 11,000 ₪ עקב קיומו של חצי חדר ללא חלון או פתח אוורור.

לטענת התובעים, הם רכשו דירה בת 4.5 חדרים בהסתמך על התפיסה לפיה יהיה פתח אוורור בחצי החדר בדירה. לדידם, טרם רכישת הדירה, סוכנת המכירות מטעם הנתבעת הציגה להם דירה אשר לטענתה הייתה זהה לדירה אותה עמדו לרכוש. בדירה זו היה פתח אויר בחדרון ולכן התובעים הניחו כי גם בדירתם יהיה פתח שכזה. הנחה זו לא נסתרה במעמד חתימת החוזה שכן תוכנית הדירה לא התייחסה באופן ברור לשאלת קיומו של חלון. רק לאחר שראו את הדירה, מספר שבועות מאוחר יותר, התחוור להם כי החדרון לא כלל חלון. במעמד זה הוסבר להם כי לא היה ניתן להתקין חלון בחדרון.

לבסוף, הם החליטו להסב את החדרון לפינת ישיבה. 7 שנים לאחר מכן, בבואם למכור את הדירה, גילו התובעים כי לא היה באפשרותם להציגה כדירה בת 4.5 חדרים אלא 4 חדרים בלבד. הדבר עלה לכדי ליקוי והוביל לירידת ערכה של הדירה. הנתבעת הכחישה טענות אלו והוסיפה כי התובעים לא הביעו כל מחאה אודות היעדר החלון לאחר מסירת הדירה לידם. בעניין זה, השופטת העדיפה את גרסת התובעים, אשר הטיבה לתאר את מצג השווא שהוצג להם בעל פה טרם רכישת הנכס ושהשפיע עליהם לעשות זאת. יתרה מזאת, הנתבעת נמנעה מזימון הנציגה שהראתה לתובעים את הדירה הזהה מפאת גילה במעמד המשפט. לכן, במצב זה, נוצרה עדיפות לטענת התובעים.

משכך, נקבע כי התובעים היו זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה עקב הפער שהיה בין אופן הצגתה לבין מצבה בפועל. עם זאת, זכאות זו הייתה כפופה לחובת תום הלב שחלה על התובעים, ולקיומה של התיישנות או שיהוי ביחס להתנהגותם. לאור העובדה שהתובעים הגישו את התביעה לאחר שחלפו שבע שנים מיום רכישת הדירה, והיות והם קיבלו מענה חלקי מהנתבעת בדמות הסבת החדרון לפינת ישיבה, נקבע כי הם מיצו את זכותם. כלומר, התנהגות התובעים במקרה זה הותירה בפני הנתבעת את הרושם כי הם וויתרו על טענות עתידיות כלפיה, במיוחד לאחר שהם הציגו בפניה מצג אקטיבי של הסכמה וויתור. לכן, גם אם התובעים הוטעו על ידי הנתבעת, לא היה זה ראוי להעניק להם פיצוי בגין הטעייה זו לאור התנהגותם. עם זאת, השופטת הורתה לפצותם בגין ליקוי הבנייה שהוערך בסך של 2,900 ₪ בחוות דעת המהנדס.