החלטה בשאלת קיומו של פורום נאות בין ישראל למקסיקו

תביעות בין גורמים ישראלים, אשר ניהלו עסקים בחו"ל, צריכות להיות מונחות לפתחו של הפורום המתאים ביותר, גם כאשר מדובר במדינה זרה. להלן דוגמא למקרה כאמור.

בית המשפט קיבל את טענת המבקש והורה על מחיקת התביעה בשל היעדר פורום נאות לדון בה. השופטת קבעה כי היות והחוזה נחתם בין שתי חברות זרות שפעלו במקסיקו; חשבוניות המוצרים נשלחו לשם והמוצרים נסחרו במדינה זו; המסמכים נערכו בשפה הספרדית והעדים היו גם הם ממדינה זו, לא נוצרה זיקה מהותית בין ישראל לתובענה, שהצדיקה את הדיון בה במדינה. במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה למחיקת התביעה על הסף, בשל היעדר יריבות בעניינו של המבקש הנתבע, או לדחייתה. לחלופין, הוגשה בקשה לעיכוב הליכים והפסקת הדיון המשפטי בעניין בטענת פורום לא נאות בישראל.

דוקטרינת "פורום לא נאות"

לדעת השופטת, הפורום הנאות לדיון בבקשה לא היה ישראל אלא מקסיקו, ולכן היא הורתה על מחיקת התובענה. אמנם, המצאת כתב התביעה למבקש נעשתה כדין בהיותו בארץ ולכן בית המשפט הישראלי קנה לו סמכות לדון בתובענה, אך עובדה זו לבדה לא הצדיקה את המשך קיום ההליכים המשפטיים בישראל לדעת השופטת. זאת עקב קיומה של דוקטרינת "פורום לא נאות".

במסגרת דוקטרינה זו, המועלה על ידי אחד מהצדדים, בית המשפט מתבקש שלא לדון בעניין בשל קיומו של פורום זר שהוא המקום הנכון והטבעי לדון בתובענה. כלומר, בית המשפט מתבקש שלא להפעיל את סמכותו, למרות שרכש אותה כדין. על מנת לקבל טענה זו, על הטוען אותה להוכיח זאת בפני בית המשפט ולהראות כי ישנה מדינה אחרת לה מירב הזיקות לעניין. בעניין זה, ישנם שני שיקולים.

ראשית, על בית המשפט לבחון את שיקולי מאזן הנוחות בין הצדדים. קרי, אפשרות הגישה לראיות, הבאת עדים, חיובם למסור עדות בפני בית המשפט ובהוצאות הכרוכות בהבאתם. במסגרת שיקולים אלו נבחנת גם אפשרות בחינת מקום ההתרחשות – האם לנציג מטעם בית המשפט ישנה אפשרות להגיע ולבקר בו, כמו גם לצדדים עצמם, והאם עלול להתעורר קושי עתידי באכיפת פסק הדין שינתן.

שנית, בית המשפט שוקל שיקולים מהותיים הקשורים לציפיות הסבירות של הצדדים בעניין, לרבות ההסתמכות שלהם על הפורום וכן את מידת העניין שיש לשיטת המשפט הרלוונטית בתובענה. עם זאת, ההלכה המשפטית קבעה כי לאור התקדמות הטכנולוגיה והתפתחות עולם התקשורת, משקלם של שיקולי הנוחות פחת. כפי שנטען לא פעם על ידי שופטים: "העולם הופך לכפר גלובאלי אחד שבו למרחקים שבין מקום אחד לשני אין את אותה משמעות מכבידה כבעבר". הלכה למעשה, עקב טיעון זה, חל פיחות במעמדה של דוקטרינת הפורום לא נאות, אך היא עדיין קיימת. כלומר, ישנו משקל משמעותי לשיקולים המהותיים הכוללים את ציפיות הצדדים הסבירות.

לאור עקרונות אלו, השופטת בחנה את המקרה דנן. היא קבעה כי במרכז התובענה עמדו עסקאות אשר עסקו במכירה ושיווק של מוצרים במקסיקו, מקום אספקת הסחורות היה במקסיקו, חשבוניות העסקאות הוחלפו בין שתי חברות זרות שהיו רשומות במקסיקו והתובעת כלל לא הייתה צד לעסקה. לכן, נקבע כי הציפייה הסבירה של הצדדים הייתה לנהל את כלל ענייני העסקה, לרבות ההליכים המשפטיים, במקסיקו.

גם טענת התובעת לפיה היא עמדה מאחורי החברה הזרה שפעלה במקסיקו, והנתבע עמד מאחורי החברה השנייה, חיזקה את טענת השופטת. שכן, למרות הזהות הישראלית של התובע והנתבע, הם בחרו לפעול באמצעות חברות זרות ובכך, ניתקו עצמם ואת העסקה מהקשר לישראל. לכן, הוחלט כי הפורום הטבעי לדון בתובענה היה בית המשפט במקסיקו.

השופטת ציינה שהמוצרים נשוא ההתקשרות יוצרו אמנם בישראל על ידי התובעת, אך נתון זה לא הספיק על מנת להטות את הכף לטובת דיון בישראל. יתרה מזאת, השופטת קבעה כי לא היו שיקולים מהותיים שהצדיקו את ניהול התובענה בישראל – למדינה לא היה כל אינטרס בתובענה לאור בחירות הצדדים המעורבים, מסמכי ההתקשרות היו כולם בספרדית והיה ניתן להניח שגם העדים יעידו בשפה זאת. כלומר, השופטת העלתה חשש מפני סרבול והתמשכות הליכים, אשר היו מטילים נטל לא צודק על המערכת עקב הדיון בתובענה. בסופו של יום, היא הורתה על מחיקת התובענה עקב היעדר פורום נאות לדון בה וחייבה את המשיבה לשאת בהוצאות המבקש בסך של 10,000 ₪.