כאשר עירייה או רשות מקומית מבקשת לממש תוכנית מתאר באזור שיפוטה, עליה לשנות יעוד קרקע או להפקיע נכס שנמצא בבעלות פרטית. הפקעה זו הינה מותרת, אך בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, ועל המפקיע לשלם פיצויים לבעל המקרקעין. אולם, אם לא מדובר בהפקעה, אין מקום לתשלום פיצוי. דוגמא לכך, בפסק הדין הבא.


יש לך שאלה?
פורום פינוי בינוי
פורום תמ"א 38
פורום מיסוי מקרקעין
פורום מקרקעין


במקרה זה, התובעת עתרה לקבלת פיצוי בסך של למעלה מ-6 מיליון ₪ בגין הפקעת מקרקעין בשטח של 18.679 דונם, מתוך כלל הקרקעות שבהם היא החזיקה כחוכרת לדורות מידי קק"ל. לטענתה, מאחר שבשטחים שהיו בהחזקתה נוהל בית אבות, היה מדובר בשטח שיכון ציבורי. לפיכך, הפקעת הקרקע נעשתה לפי חוק התכנון והבניה והייתה מחויבת בתשלום פיצויים. לחלופין, גם אם לא היה מדובר בשיכון ציבורי, הרי שבכל מקרה השטח הופקע והיה על הרשות לשלם פיצויים.


מצד שני, הרשות המקומית הנתבעת טענה שהנכס לא הווה שיכון ציבורי במועד ההפקעה ולכן לא הייתה תחולה לחוק התכנון והבניה ולא קמה חבות לשלם פיצויים. יתרה מזאת, גם אם הקרקע הייתה בגדר שיכון ציבורי, נטען שהתובעת לא הוכיחה שהעבירה זכויותיה בשטחים ועל פי תנאי החכירה, היא ממילא לא הייתה זכאית לבצע זאת ללא הסכמה בכתב ומראש מצד קק"ל, בעלי הקרקע.


דחיית התביעה


לאחר סקירת הראיות וסעיפי החוק הרלוונטיים, השופטת קבעה שהשטחים שבמחלוקת לא היו בגדר "שיכון ציבורי" ואף לא התקיימו התנאים הדרושים להחלת חוק התכנון והבניה על המקרה. בנוסף, נקבע שהתובעת לא הציגה מסמכים שהיה בהם כדי להעיד על העברת זכויותיה בשטחים שבמחלוקת לידי הרשות המקומית.


יתרה מזאת, מאחר והנכס כולו היה בבעלות קק"ל והתובעת חכרה את הקרקע, האחרונה כלל לא הייתה רשאית להעביר שטחים לידי הרשות המקומית, ללא הסכמה בכתב ומראש של הבעלים. קרי, קק"ל, שלא נתנה את הסכמתה להעברה. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שהתובעת לא הוכיחה דבר העברת זכויותיה בשטחים שבמחלוקת לידי הרשות המקומית והתביעה לתשלום פיצויים נדחתה.