הפסקת פעילות במתחם הרכבת בירושלים בעקבות הפרת חוק על ידי העיריה

אחת ממטרותיו של ההליך התכנוני היא לבדוק את ההיגיון וההיתכנות של שימוש בשטח מסוים מהיבטים של תנועה, בטיחות, איכות סביבה, רעש, חניה וכד'. מכוח תכלית זו, יש לעמוד בדרישות התכנון והבניה כגון שימוש בשטח על פי ייעודו ובניה בהתאם למותר. אי עמידה בתנאים אלו הינה בגדר הפרת חוק והמפר עלול למצוא עצמו מחויב להרוס את שהקים, לשלם קנס או להימנע מהמשך הפעילות בשטח. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום ליקויי בניה

פורום מקרקעין

פורום סכסוכי שכנים
פורום דיני מושבים וקיבוצים

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט עתירה מטעם תושבי העיר ירושלים, שהתגוררו בסמוך למתחם 'החאן' – מתחם הרכבת. בעבר, מתחם זה שימש כתחנת רכבת אך החל משנת 1997, כאשר הופסקה פעילותו של קו הרכבת לירושלים, המתחם שימוש לאירועי תרבות, בידור ואומנות. יש לציין שהזכויות במקום שייכות למנהל מקרקעי ישראל, שהחכיר אותן לרכבת ישראל. עם הפסקת פעילות הקו, הנהלת הרכבת נעתרה לבקשת עיריית ירושלים והעניקה לה זכות שימוש זמנית במתחם לתקופה מוגבלת ללא תמורה, על מנת לערוך במקום פעילויות תרבותיות.

טיעוני בעלי הדין

לטענת העותרים, הם פנו בעבר לעירייה, מנהל מקרקעי ישראל, רכבת ישראל וועדת התכנון והבנייה המקומית בתלונות על הפעילות במתחם. לשיטתם, הפעילות פגעה ברמת חייהם, במקומות החנייה באזור והפריעה להם בשעות המנוחה. מאחר שפניותיהם נדחו על ידי הגופים שלעיל (המשיבים בעתירה), העתירה דנן הוגשה. הלכה למעשה, טענתם של העותרים במקרה זה הייתה שעל פי חוק התכנון והבנייה וחוק רישוי עסקים, הפעילות שנעשתה במתחם כלל לא הייתה חוקית. שכן, ייעוד המתחם היה תחבורתי אך נעשה בו שימוש חורג, ללא היתר כדין וללא רישיון עסק. על כן, העותרים ביקשו למנוע פעילות בלתי חוקית זו.

מנגד, ועדת התכנון והבניה המקומית ועיריית ירושלים טענו שהשימוש במתחם לא היה טעון היתר לשימוש חורג, מאחר והוא היה לרווחת והנאת כלל תושבי העיר ולפרקים קצרים. המשיבות טענו שלאור אופי שימוש זה, ועדת רישוי עסקים בעיריית ירושלים פטרה את המקום מקבלת היתר לשימוש חורג, אך באופן זמני ותוך קביעת מועד נוסף לבחינת ההחלטה. על כן, הפטור שניתן היה סביר בנסיבות העניין ולא היה מקום להתערבות שיפוטית.

פעילות העייריה בניגוד לדין

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופט החליט לקבל את העתירה. הוא קבע שהפעילות במתחם הרכבת נעשתה בניגוד לייעודו של האזור מכוח תוכנית המתאר ובהיעדרו של רישיון עסק ולכן, הדבר עלה לכדי הפרת חוק. הפרה זו לא היה ניתן להכשיר רק באמצעות מתן רישיון עסק למקום, מאחר ואחת מהתכליות של חוק רישוי עסקים היא שמירה על חוקי התכנון והבניה. אי לכך, השופט פסק שכלל, העירייה לא רשאית להעניק רישיון עסק למקום, אם הענקתו תביע לפגיעה בחוקי התכנון והבניה. אמנם, ישנם מקרים חריגים כגון מצב בו אין יכולת או טעם לאכוף את דיני התכנון והבניה, אך זה לא היה המצב במקרה דנן.

לא זו אף זו, לא רק שהיה מדובר בהפרת חוק, אלא שהעירייה היא שהפרה אותו, חרף העובדה שתפקידה הוא לאכוף את חוקי התכנון והבניה והיא עושה זאת בצורה רחבה ביחס לתושביה ובעלי העסקים בעיר. על כן, ניתן היה לצפות שהעירייה תמנע מביצוע עבירות בניה ותחמיר עם עצמה לא פחות מאשר עם התושבים בשטחה.

השופט ציין שבאירועים שהיו עתידים להיערך במקום הושקעו כספים רבים והם נועדו לרווחת הציבור וקבלת העתירה הייתה עתידה לפגוע בהם. אולם, הודגש שלעירייה ולחברה שהפעילה את המתחם היה די והותר זמן להגיש את הבקשה לשימוש חורג על מנת שלא לפגוע באירועים שתוכננו משכבר. בפועל, הדבר לא נעשה והמשיבים לא הציגו טעם סביר לכך. בסופו של דבר, השופט קיבל את העתירה והורה על הפסקת האירועים במתחם הרכבת בירושלים עד לאחר קבלת רישיון עסק והיתר בניה כדין.