ככלל, ערכאת הערעור נוטה שלא להעביר ביקורת על ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית. זאת במיוחד כאשר הממצאים נקבעים על סמך התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים. אולם, כאשר ערכאת הערעור בוחנת את העדויות בהתאם לקביעות בית משפט קמא ועל בסיס כללי נטל הראיה ומידות ההוכחה הנדרשות, הרתיעה מהתערבות נחלשת. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
פורום בתים משותפים
פורום מקרקעין
פורום סכסוכי שכנים
במקרה זה, הוגש לבית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת החלטה זו נקבע שהמשיב היה רשאי להירשם כבעלים יחיד של הגג והיחידה שנבנו במקרקעין שהיו בבעלות משותפת שלו ושל המנוח, שעיזבונו ואשתו היו המערערים. על פי עובדות המקרה, המשיב והמנוח היו בעלים משותפים של מקרקעין בחיפה. בשנת 1978 המנוח כרת חוזה עם קבלן לבניית שלד בניין על המקרקעין עבורו ועבור המשיב.
בתום הבנייה, החלו תהליכים לרישום הבית כמשותף, אך הם מעולם לא הסתיימו. במסגרת הליכים אלו, המנוח והמשיב הסכימו שלכל אחד מהם יהיו שתי יחידות בבניין בבעלות מלאה ויתר היחידות בבעלות משותפת. אולם, למנוח היה חוב כספי לקבלן שבנה את הבניין, אותו הוא לא רצה ולא היה יכול לשלם. על כן, המשיב שילם את החוב במקומו ובתמורה, הצדדים הסכימו שהמנוח יוותר על חלקו בגג הבניין ובאחת מהיחידות שהיו בבעלות משותפת.
החלטת בית משפט קמא
על סמך הסכם זה, המשיב הגיש תביעתו ובית המשפט המחוזי קיבל את גרסתו וקבע שהיא נתמכה בעדות הקבלן. מנגד, נפסק שהמערערת לא הצליחה להוכיח שההסכם בין המנוח למשיב לא היה תקף ואת טענותיה באשר להתיישנות התביעה והיותה נגועה בשיהוי. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע שהמשיב היה זכאי להירשם כבעלים יחיד של הגג והיחידה. על כך הוגש ערעור.
טיעוני הצדדים
לטענת המערערת, בית משפט קמא שגה עת קבע שהמשיב הוכיח גרסתו לאור העובדה שהתביעה הוגשה נגד עיזבון ולכן הוטל על הראשון נטל הוכחה כבד מהרגיל. עוד נטען שהמשיב הפר את ההסכם וכלל לא העביר לקבלן את סכום הכסף שהגיע לו, אלא היה זה המנוח. כמו כן, נטען שבשנים שלאחר ההסכם, המנוח והמשיב השכירו יחד את היחידה שבמחלוקת והתחלקו ברווחים. כלומר, ההסכם לא קוים בפועל והצדדים ראו עצמם כבעלים משותפים.
מנגד, המשיב ביקש להותיר את פסק הדין של בית משפט קמא על כנו וחזר על טענותיו שנשמעו בהליך הקודם. לשיטתו, הוא שילם לקבלן את חובו של המנוח ובתמורה, הוסכם על העברת בעלות ביחידה בבניין ובגג. הודגש שלאחר תשלום החוב, לא הייתה כל מחלוקת בינו לבין המנוח בשאלת הבעלות, אך הרישום לא הוסדר. באשר לחלוקת הרווחים מההשכרה, המשיב טען שהוא שהה אותה עת מחוץ לישראל ואחיו ניהל עבורו את השכרת היחידות בבניין. נטען שהאח לא ידע מהסכם זה מאחר שהדבר נשכח מלבו של המשיב. על כן, הוא שיתף את המנוח ברווחים.
המשיב לא עמד בנטל ההוכחה
לאחר שמיעת הטענות, הוחלט לקבל את הערעור. נקבע שהמשיב לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר שרבץ עליו, מאחר שהתביעה הוגשה נגד עיזבון. הטעם לנטל מוגבר זה הוא העובדה שהנפטר, נגדו התביעה הוגשה, אינו יכול לטעון טענות ולהביא הוכחות שכנגד ולכן יש לשכנע את בית המשפט ברמה הגבוהה מהליך אזרחי רגיל.
במקרה זה, לא הייתה מחלוקת שבין הצדדים אכן נחתם הסכם להעברת הזכויות בתמורה לתשלום החוב. אולם, הייתה מחלוקת באשר לשאלה האם ההסכם קוים. בית משפט קמא קבע שההסכם קוים, על סמך עדות המשיב והקבלן. ערכאת הערעור הפכה קביעה זו ופסקה שבעדות הקבלן לא היה בכדי להוכיח שההסכם קוים. בנוסף, הקבלן לא ידע מי מהצדדים שילם לו את החוב בפועל.
זאת ועוד, נקבע שעדות המשיב עוררה תמיהות רבות שכן, הוא לא היה יכול לזכור כיצד שילם את החוב ואף לא הציג כל קבלה על התשלום. בנוסף, המשיב הודה שלא פעל לרישום הזכויות לאחר ההסכם ולא דיווח על השינוי, אך לא נתן הסבר מנומק לכך. כמו כן, לא ניתן הסבר מתקבל על הדעת לעובדה שאחיו של המשיב שיתף את המנוח והמערערת בדמי השכירות שהתקבלו מהיחידה שבמחלוקת.
לאור האמור לעיל, מהימנות עדותו של המשיב נפגעה, וכך גם הראיות שתמכו בה. על כן, נקבע שהמשיב לא הצליח להוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת והדבר הטה את הכף לטובת העיזבון. כלומר, הערעור התקבל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל.
.jpg)
.jpg)
.JPG)
