לא אחת קורה שנופלת טעות בזיהוי בין שני אנשים בעלי שמות זהים. על מנת למנוע טעויות אלו בהליכים משפטיים, יש לציין את מספרי תעודת הזהות של הצדדים ולוודא שהמעורבים בפרשה הם אכן האנשים הנכונים, ולא מדובר באדם בעל שם זהה. עם זאת, ישנם מקרים בהם אין הקפדה על דרישות אלו וכתוצאה מכך, עלול להיגרם נזק לאדם שמוצא עצמו מעורב בהליך המשפטי על לא עוול בכפו. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לכם שאלה?
פורום נזיקין
פורום גביית חובות
פורום הוצאה לפועל

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לתשלום פיצוי בגין ניהול הליכים משפטיים שגויים. ראשית הסיפור בתביעה שהנתבעת הגישה נגד בעלה המנוח של התובעת. בתביעה זו, המנוח נדרש לשלם לנתבעת סכום בסך 444,340 ₪. לאחר שהמנוח לא הגיש כתב הגנה, בית המשפט נתן פסק דין במעמד צד אחד והנתבעת פתחה בהליכי מימוש בהוצאה לפועל.

 

אז, היא גילתה את הטעות: התביעה הוגשה נגד המנוח שהיה בעל שם זהה לנתבע האמיתי. לאחר גילוי הטעות, הנתבעת ביטלה את הליכי המימוש והתביעה. לאחר מות המנוח, אלמנתו הגישה תביעה לפיצוי בגין העוול שנגרם לבעלה עקב ניהול ההליכים השגויים נגדו. הנתבעת הודתה בטעותה בניהול הליכים משפטיים נגד האדם הלא נכון אך טענה שהתביעה הייתה קנטרנית וטורדנית. שכן, נטען שהיה על המנוח למנוע את הטעויות בעצמו ובשל מחדליו, הדבר לא נעשה.


המחדל - של הנתבעת


בפתח הדיון, השופט הביע כעס ותרעומת על טיעוני ההגנה של הנתבעת, אשר לקביעתו, הרחיקה לכת וכינתה את המנוח "המעוול". השופט הדגיש שסיכומיה של הנתבעת הצביעו על ניסיון מכוון להאשים את המנוח באירועים, כאשר הוא לא היה יכול להגיב על כך. השופט קבע שלמעשה, כל חטאו היה שנולד עם שם זהה לשמו של אדם אחר שחב לנתבעת כסף.


כמו כן, השופט קבע שעל פי העדויות השונות, המנוח פעל כנדרש והמחדל היה של הנתבעת, אשר התרשלה בזיהוי החייב במספר היבטים. ראשית, היא החליטה על דעת עצמה מה הייתה כתובתו של החייב ולא ביררה זאת לעומק. שנית, היא נמנעה מזיהוי החייב באמצעות מספר תעודת זהות למרות שהיה עליה לציין פרט זה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי. שלישית, החייב האמיתי התקשר בהסכם עם הנתבעת ושילם לה כספים, כך שהיה באפשרותה לברר את פרטיו אך היא נמנעה מכך. לא זו אף זו, המנוח שלח לנתבעת מכתבים על כך שנפלה טעות בזיהוי, אך הם לא זכו להתייחסות.


לאור האמור לעיל, השופט קבע שהנתבעת חבה למנוח חובת זהירות אותה היא הפרה ברשלנותה ולכן היה עליה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו. באשר לגובה הנזק, השופט קבע שהתובעת הייתה זכאית לפיצוי בגובה 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני והנתבעת חויבה לשלם סכום זה.