רשלנות שלטונות מס שבח בעריכת שומה

עריכת שומה הוא הליך אשר מתבצע על ידי רשויות המיסים, במסגרתו נקבע מה הוא הסכום שעל הנישום לשלם כמס במסגרת פעולות שונות שהוא מבצע, דוגמת רכישה או מכירה של נכס.

במקרה שלפנינו נידונה תביעה כנגד משרד האוצר ורשויות המס, אשר הוגשה בגין טענה לרשלנות בעריכת השומה אשר גרמה לתובעים נזקים.

יש לכם שאלה?
פורום נזיקין
פורום מקרקעין
פורום תביעה אזרחית

התובעים היו חלק מהבעלים של 2/3 מהזכויות במקרקעין. ככאלה, הם התקשרו בהסכם עם שתי חברות לצורך מכירת חלקן (להלן: "הקונות"). התובעים הגישו לנתבע, משרד האוצר, שומה עצמית בגין מכירת נכס. חרף כך, אף בחלוף מספר חודשים, הנתבע לא המציא לתובעים אישורי מס.

התובעים פנו לנתבע בדרישה להמציא להם את האישורים האמורים. התובעים הדגישו בפני הנתבע את הנזקים העתידיים שהיו יכולים להיגרם להם אם לא ימציא את האישורים כאמור במועד. הנתבע המציא את האישורים, אולם אז התברר כי בחלק מהשוברים שהונפקו חלה טעות. לצורך ביקורת פנימית, הנתבע המשיך לעכב את קבלת האישורים המתוקנים.

התובעים טענו כי הנתבע התרשל בעריכת מס השומה, וכי היה עליו לבצע את הביקורת במהירות האפשרית לאור הנזקים אשר היו צפויים להם. כמו כן, התובעים גרסו כי לנתבע לא הייתה סמכות לערוך את הליך הביקורת, או לעכב את מתן האישורים בגינו.

התובעים טענו כי כתוצאה ממסירת האישורים באיחור נגרם להם נזק בשל השינוי בשער הדולר. לאור גובה העסקה, גובה הנזק היה 432,000 ₪.

מנגד, הנתבע טען כי פעולותיו היו סבירות ובהתאם לחוק,שכן היו נתונים לו 6 חודשים לצורך ביצוע השומה ומתן האישורים. במקרה זה, גם לאחר העיכובים, השומה הסופית הומצאה כ-4.5 חודשים לאחר שהוגשה, ולכן לא היה נכון לקבל את התביעה.

הכרעת בית המשפט

השופט קבע כי הרשות השלטונית, אשר מפעילה סמכות סטטוטורית, לא הייתה חסינה מאחריות בגין רשלנות בהפעלת הסמכות האמורה. במקרה זה, לרשויות המס ניתנה סמכות בכל הנוגע למיסוי אזרחים. את הסמכות הזו היה עליה להפעיל בתום לב ובזהירות המתבקשת, לצורך מניעת נזקים.

השופט גרס כי מסיבה זו לרשויות המס ולנתבע הייתה חובת זהירות קונקרטית כלפי הנישום. יתרה מכך, למרות שהחוק העמיד לרשות הנתבע פרק זמן ארוך יותר להחזרת השומה, לא היה בכך כדי ליצור לו חסינות בפני תביעה נזיקית.

במקרה זה, העיכוב נוצר בשל ביקורת פנימית אשר הפעיל הנתבע. השופט עמד על כך שלנתבע הייתה כל זכות לביצוע הביקורת הפנימית בכל מועד אשר ראה לנכון, אולם הוא סבר כי לא היה הכרח בעיכוב מתן האישורים עד לסיום ביצוע הביקורת הפנימית. מכיוון שכך, השופט פסק כי הנתבע התרשל במתן האישורים.

בד בבד, השופט הטיל על התובעים אשם תורם, הן משום שאיחרו בדיווח על העסקה, והן משום שלאור מורכבותה היו צריכים לצפות את העיכוב בקבלת האישורים, או טעויות מסוגים שונים אשר היה סביר שיתרחשו.

לאור כל האמור לעיל, בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי, וחייב את הנתבע לפצות את התובעים בסכום של כ-158,217 ₪, אשר גילמו את הנזק שנגרם לתובעים לאחר ניכוי האשם התורם.