חובותיהם של סוכנויות נסיעות וספקי חבילות טיול

בית המשפט קיבל תביעה לפיצוי כספי אשר הוגשה על ידי לקוחות כנגד סוכנות טיולים וספקית חבילת הטיול. התביעה הוגשה בעקבות מלון שלא תאם את ההזמנה. הנתבעות השונות ניסו להתנער מאחריותן, אך השופט דחה ניסיונות אלו. לשיטתו, על הנתבעות הייתה חובה לבדוק את המוצר אותו מכרו לתובעים ולתת מענה הולם לבעיות שעלו. משכשלו בכך, קמה לתובעים זכות לפיצוי. במקרה זה, הוגשה תביעה לפיצוי כספי מצד הלקוחות. התובעים קנו חבילת טיול ליעד באירופה. הסכם הרכישה נחתם מול סוכנות הטיולים, הנתבעת הראשונה, וספקית החבילה, החברה הנתבעת השנייה.

טיעוני הצדדים

הלקוחות טענו כי החברות הנתבעות הונו אותה בעת מעמד רכישת חבילת הטיול. לטענתם, עם הגעתם ליעד המבוקש, הסתבר כי המלון בו היו אמורים ללון היה בבנייה, לא הייתה בריכה והגישה לרצועת החוף הייתה חסומה. בנוסף, נטען כי לא הייתה תאורה ראויה, לא היו פעולות בידור והחדר שהובטח להם לא היה כמצופה. התובעים דרשו פיצוי בסך 4,500 ₪, בשווי עלות החבילה שנרכשה.

סוכנות הטיולים - אינני אחראית

מנגד, סוכנות הטיולים, הנתבעת הראשונה, טענה כי עלות החבילה הייתה נמוכה מסכום התביעה. בנוסף, לטענתה, היא שימשה כמתווך בין התובעים לספקית החבילה ולא חלה עליה כל אחריות לתקלות השונות. לדידה, לא היה לה קשר משפטי או עובדתי לעניין הבעיות במלון והתובעים ידעו מיהי ספקית החבילה, שכן הדבר הובהר במפורש בחוזה שנחתם. לבסוף, טענה הסוכנות כי יש להפנות את כל עילות התביעה כלפי ספקית הטיול.

ספקית החבילה - טענות התובעים צריכות להיות נגד סוכנות הנסיעות

ספקית החבילה, החברה השנייה, טענה כי היא לא חבה לתובעים דבר. לדידה, היא פעלה בהתאם להזמנה שהועברה אליה מידי הנתבעת הראשונה ולכן, טענות התובעים היו צריכות להיות מופנות לסוכנות זו. ספקית החבילה הוסיפה וטענה כי לא ידעה או הייתה יכולה לדעת על השיפוצים והתקלות במלון.

שתי הנתבעות העלו ספק באשר לאמיתות הצילומים שהוצגו על ידי התובעים וכל אחת השליכה את האחריות על החברה השנייה. בנוסף, נטען כי התובעים לא הודיעו להן על התקלות בזמן שהותם במלון. לו היו עושים זאת, החברות היו פועלות לתיקון הבעיות. ולראייה, הרי שהן הסכימו לפצות את התובעים בשיעור סמלי של 50 דולר לאדם.

דיון והכרעה

השופט הבהיר כי גישה זו של הנתבעות לא הייתה ראויה כלל. שכן, החברות נתנו שירות לתובעים ומשכך, הן לא היו רשאיות לפטור עצמן מאחריות למעשיהן באופן גורף. באשר לטענות הנתבעת הראשונה, נקבע כי טופס ההזמנה עליו הסתמכה הסוכנות כלל לא היה חוקי. כלומר, טופס זה היה בגדר חוזה אחיד, אך הוא הודפס ביגוד לתקנות גודל הכתב בסוג חוזה זה ולכן למעשה, הוראותיו היו בטלות כלפי התובעים. בנוסף, נפסק כי הפטור הגורף מאחריות, כפי שנטען על ידי הנתבעת, נגד את תקנת הציבור ולכן היה בטל.

טענת התיווך נדחתה אף היא ונקבע כי כל מתווך באשר הוא צריך לפעול באופן אקטיבי ולבדוק שההזמנה תואמת את המבוקש. גם טענותיה של ספקית החבילה נדחו. לבסוף, השופט קיבל את הוכחות התובעים בעניין מצבו של המלון, אך קבע כי דרישותיהם לפיצוי היו מופרזות. שכן, הם זכו לטוס לאירופה ונהנו באופן חלקי מהשהיה במקום ועל כן, הם לא היו זכאים להחזר מלא של עלות חבילת הטיול. בסופו של דבר, התביעה התקבלה והנתבעות חויבו בתשלום 150 דולר כל אחד מהתובעים.