אגרת בית משפט היא אגרה אשר מוטלת על צד אשר פותח בהליך משפטי. אגרה זו משולמת למדינה, ונועדה לעזור בעלות המימון של מערכת המשפט.

 

מכיוון שכך, רק במקרים מיוחדים, ולאחר עמידה בתנאים שונים, בית המשפט יפתור את התובע מתשלום האגרה או חלקה. במקרה שלפנינו ניתן ללמוד על הדרישות השונות אשר בית המשפט הציב לצורך ויתור על תשלום אגרת בית המשפט.

 

רקע עובדתי

 

במהלך שנת 2003, כ-350 תובעים, הם המבקשים, הגישו תביעה כספית כנגד המשיבה, מדינת ישראל, שעילתה הייתה נזיקית. סכום התביעה היה 150 מיליון ₪, והתובעים העמידו את המצית הראשונה של אגרת בית המשפט, בסך 1.25% מסכום התביעה, כלומר 1.7 מיליון ₪, בהתאם לתקנות בית המשפט (אגרות). על אף שהתביעה טרם נידונה, התובעים קיבלו דרישה לשלם את המחצית השנייה של האגרה בהתאם לתקנות הישנות.

 

המבקשים טענו כי על המקרה חלו התקנות החדשות, אשר התקבלו לאחר שהגישו את התביעה, וחלותן נקעה גם על הליכים שהיו תלויים ועומדים. מכיוון שכך, המבקשים הגישו עתירה לצורך קביעה כי הם לא היו חייבים בתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, בהתאם לדרישת התשלום אשר נשלחה אליהם על ידי המשיבה. כמו כן, המבקשים ביקשו סעד הצהרתי כי שילמו את מלוא האגרה שחלה על התביעה.

 

בנוסף, המבקשים טענו כי הטלת אגרה של 2.5% לא הייתה סבירה, במקרה זה, לאור סכום התביעה הגבוה, ולכן היה נכון להעניק להם פטור. במקביל, המבקשים ביקשו שגם אם יחויבו בתשלום המחצית השנייה של הגרה, דרישת התשלום תידחה על ידי בית המשפט עד למתן פסק הדין בנושא. בקשות אלה הוגשו מטעמים של היעדר יכולת כלכלית.

 

מנגד, המשיבה התנגדה לבקשה. המשיבה טענה כי התקנות הישנות היו בתוקפן, היו סבירות, והיו מחייבות לאור יום הגשת התביעה. כמו כן, המשיבה גרסה כי המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה להיעדר היכולת הכלכלית, אשר לה טענו.

 

הכרעת בית המשפט

 

לאחר עיון בכלל טענות והנימוקים של הצדדים, השופט החליט על דחיית בקשת המבקשים. השופט קבע כי התקנות הישנות היו התקנות אשר חלו על המבקשים, ולכן היו מחויבים בתשלום האגרה לפיהן.

 

השופט עמד על כך כי הוראת המעבר, אשר כביכול החילה את התקנות החדשות על המקרה, כטענת המבקשים, החריגה את הנושא של תשלום האגרה. פרשנות זו של הסעיף גם עלתה בקנה אחד עם השיטה המשפטית הנהוגה, לפיה החיוב בתשלום אגרת המשפט חל ביום הגשת ההליך.

 

השופט דחה גם את הבקשות החלופיות של המבקשים, לעניין פטור מהתשלום או דחייתו. השופט קבע כי המבקשים לא הגישו את הבקשות האמורות כהלכתן, שכן היה עליהם להציג בפני בית המשפט תמונה עדכנית ומלאה של מצבם הכלכלי. כמו כן, היה עליהם להראות ניסיון לגיוס כספים שלא צלח בכדי שבית המשפט ייעתר לבקשה. לאור כל האמור לעיל, בית המשפט דחה את בקשות המבקשים, וחייב אותם בתשלום המחצית השנייה של האגרה בהתאם לתקנות.