ללא יומן נסיעות אישי חודשי בניגוד לתקנה 364 ד(ב1) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

בית המשפט זיכה נאשם שהואשם בעבירה של נסיעה בכביש ללא יומן נסיעות אישי חודשי. השופט דחה את טענות התביעה וקבע כי התקנה אשר קבעה את חובת ניהול יומן הנסיעות פגה בדצמבר 2006. משכך, לא היה מקום להעמיד לדין את הנאשם בגין עבירה שלא חלה. על כן, הוא זוכה ונפסקו לו הוצאות.  במקרה דנן, הוכרע דינו של נאשם שהואשם כי במהלך חודש ינואר 2007, הוא נסע בכביש 38 ברכב ללא יומן נסיעות אישי חודשי, בניגוד לתקנה 364ד(ב1) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

יש לכם שאלה?

פורום דו"חות תנועה

הנאשם טען כי התקנה דנן לא חלה החל משנת 2007 ולכן לא היה מקום להרשיעו על פיה. מנגד, התביעה טענה כי חובת רישום יומן נסיעות אישי חודשי הייתה בתוקף ולכן הייתה תחולה לתקנה.

דיון והכרעה

במרכז המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלת תחולתה של התקנה לעיל. על מנת להכריע בעניין זה, השופט בחן את הרקע לתיקונה של התקנה לאור מקרה זה. החובה לנהל יומן נסיעות אישי חודשי נקבעה בשנת 2003 והיא הוטלה על כל רכב שחלה עליו חובת מכשיר הטכוגרף. מכשיר זה היה אמון על תיעוד פעולות הרכב, במצב נסיעה או עצירה, לרבות מרחק הנסיעה, מהירותה וזמן הנהיגה. יתרונותיו של המכשיר היו רבים ולכן באחד מהתיקונים שנערכו לפקודת התעבורה, חוקקו סעיפים שנגעו לחובת התקנת המכשיר ברכבים שונים.

אולם, בשל מבנהו המיושן של המכשיר, התגלו בעיות שונות. למשל, רישום הנתונים נעשה באמצעות מחט על גבי דסקית העשויה מקרטון. נהגי הרכבים נאלצו להחליף דסקית זו לא פעם. בנוסף, לא הייתה יכולת לפקח על מספר שעות הנהיגה האמיתי של נהגי הרכבים בעלי הטכוגרף. זאת משום שנטען כי הוחלפו דסקיות או שהנהגים התחלפו ביניהם.

על מנת להוסיף אמצעי פיקוח נוסף על הנהגים, הוחלט בשנת 2003 להטיל חובת רישום יומן ידני אישי. משרד התחבורה הוא שקבע חובה זו. לאחר תיקון התקנה, קמו לה מתנגדים שונים לרבות נציגי ארגוני תובלה. הם טענו כי הטלת החובה פעלה לרעת הנהגים, אשר חלקם התקשו בעברית מסיבות שונות. לשיטתם, היה ראוי להמתין עד המצאתו של טכוגרף דיגיטלי אשר היה פותר את הנהגים מפני החלפת הדסקיות ובעיות שונות. יתרה מזאת, נשמעה ביקורת על נוסח היומן. בעקבות כל האמור לעיל, משרד התחבורה וועדת הכלכלה החליטו לדחות את תחולת התקנה עד אוגוסט 2005.

במועד זה, נערך דיון נוסף בו אושר נוסח חדש של יומן הנסיעות, כך שהוא היה בהיר יותר למילוי, גם לנהגים אשר התקשו בעברית. לאחר דין ודברים, וועדת הכלכלה אישרה את נוסחה החדש של התקנה, אך הגבילה את תוקפה עד לסוף חודש דצמבר 2006. לכן, השופט קבע שבמקרה זה, בו נאכפה התקנה לאחר תאריך פקיעתה, הדבר נעשה ללא סמכות.

כלומר, החובה לנהל יומן נסיעות אישי פגה בשל פקיעת התקנה ולכן לא היה ניתן להרשיע את הנאשם. לטענת התובעת, התקנה הייתה בתוקף, ורק תוקפו של הטופס החדש – יומן הרישום כפי שהוצע בתוספת לתקנות, פג. כלומר, הנוסח הישן היה עוד בתוקף בעת מעמד מעצרו של הנאשם. השופט דחה פרשנות זו וטען כי לשון התקנה הייתה ברורה. לכן, הנאשם זוכה מאשמה. בנוסף, השופט קיבל את בקשתו של הנאשם לפסיקת הוצאות. לדידו, הגשת כתב אישום על בסיס תקנה שבוטלה הצדיקה פסיקת הוצאות, וכך היה. לבסוף, השופט פסק 500 ₪ הוצאות.