ועדת הערר לענייני ארנונה קיימת בכל אחת מהרשויות המקומיות בישראל, ותפקידה הוא לדון בעררים אשר הגישו תושבי אותה רשות מקומית על החלטות הממונה על הארנונה באותה רשות. רוב העררים אשר מגיעים לדיון בועדות אלה נוגעים להשגה של התושב על שומות הארנונה אשר הרשות המקומית השיתה עליו, בין אם על עסקו או על מקום מגוריו.

 

במקרה שלפנינו נידונה השאלה האם החלטת של ועדת ערר אשר התקבלה בהרכב בו אחד מחבריו לא היה חלק מהדיונים אשר נערכו בפני הועדה, ולא היה חשוף לראיות, הינה קבילה.

 

יש לכם שאלה?
פורום ארנונה
פורום מקרקעין

 

וועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב דחתה את ערר המערערת, שהייתה חברה רשומה, על החלטת המשיב, שהיה מנהל הארנונה בעירייה, לחייבה בתשלום ארנונה, החל משנת 2001, בגין נכס שהחזיקה.

 

לטענת המערערת, החלטת ועדת הערר ניתנה כאשר אחד מחברי הועדה הפסיק לכהן בה, וכתוצאה מכך חתם על ההחלטה חבר אחר שלא נכח בדיונים, ולא שמע את הראיות אשר הוצגו בפני חברי הועדה. מכיוון שכך, המערערת טענה שהיה צורך בביטול ההחלטה, ובהחזרת הנושא לדיון בפני ועדת הערר, אשר תידון בו מחדש, בהרכב שונה.

מנגד, המשיב טען כי בנסיבות כאמור ניתן היה להמשיך את הדיון בערר עם פרישת חבר מכהן מהוועדה, ומינוי חבר אחר אשר ימשיך מן השלב בו הפסיק קודמו.

 

הכרעת בית המשפט

 

השופט קיבל את עמדת המערערת כי בנסיבות בהן אחד מחברי הוועדה לא נחשף לראיות ולא השתתף בדיונים, נשללה ממנו הזכות להצביע בנושא המדובר. בנסיבות אלה, נכון היה כי הוועדה הייתה מתחילה לשמוע את הראיות מחדש.

 

השופט סבר כי הכשרה של החלטה של ועדת הערר, אשר אחד מהחברים אשר חתומים עליה כלל לא נכח בדיון, ולא שמע ראיות, הייתה פוגעת באחד מעקרונות היסוד של השיפוט לפיו השופט מכריע על פי מראה עיניו ומשמע אוזניו. השופט ציין כי ללא מראה העיניים ומשמע האוזניים, לא היה אפשרי להכריע במחלוקת בצורה ישרה וצודקת. במקרה של ועדה מעין שיפוטית, דוגמת ועדת הערר במקרה זה, הדין היה זהה.

 

השופט עמד על החריגים שקמים לעיקרון יסוד זה, אולם קבע כי הם לא התקיימו במקרה המדובר, שכן הם נגעו להיעדרות של שופט, ולא להיעדרות של חבר בוועדה מעין שיפוטית. השופט גרס כי קביעה זו קיבלה משנה תוקף במקרה זה, שבו היו שרויות במחלוקת שאלות עובדתיות רבות, אשר הוועדה נדרשה להן במסגרת החלטתה.

 

לאור כל האמור לעיל, בית המשפט ביטל את החלטת וועדת הערר, וקבע כי הדיון בערר אשר המערערת הגישה יתקיים מחדש, בפני ועדת ערר בהרכב אחר. כמו כן, בית המשפט חייב את המשיב לשלם למערערת הוצאות שכר טרחה בסך 30,000 ₪.